אתה צריך להגיע לשלב בו אתה מכניס את השורשים לפה, שעל מנת לקרוע אותם לתמיד, ורק אז אתה מבין, בכאב, שהם מחוברים אליך, חלק ממך.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין (אבל הייתי מוותרת על כל הרווחים, זה משכיח את ההתחלה) [ליצירה]
- [ליצירה] קצת ביקורת בונה: אהבתי את הלך הרוח, עד שזה נהיה ארוך מדי וצפוי מדי. "גוף בלי נשמה" זו חזרה על "גוף ריק" שכבר נאמר פעמיים בהתחלה, וכך גם "לא מרגישה". וגם- "ע/ל תנסה להעלים מה שלא קיים שם". והאמת שהתכוונתי לומר משהו בגנות השם הלא ישראלי, אבל במחשבה שנייה זה יכול להיקרא ככינוי חיבה מסוג זה או אחר, ובעצם להתאים הרבה יותר מסתם "ענבר" או "ירדן". הכתיבה קורצת והקונספט לא רע בכלל, צריך רק להתמקד. [ליצירה]
- [ליצירה] הא? הסבר שאלתך. [ליצירה]
- [ליצירה] מודה אני לפניך. .. ("אני" כמיכלול רגשות, תכונות ורצונות, ניצבת "לפניך"- כשליחה שלך, אלוקים. כאשר שליחותי עומדת מול עיניי. כך לפי עולת ראי"ה ומומלץ לקרוא שם..). רגיש ומעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] בכל שורה אני טועה לחשוב שהתקרבתי למחשבות שלך, ומתרחקת בחזרה בשורה שאחריה. אני קוראת אותך לאט. וכמה פעמים. ושתיקות..הן נשק אכזר. שמעי מציידת מיומנת. [ליצירה]
- [ליצירה] דינמיקה מוכרת.. (היום כולן פמיניסטיות במסווה של פוסט), יפה כתבת. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] החיים כפרדוקס.. וטוב שכך, אחרת מה טעם להם? יופי של קטע [ליצירה]
- [ליצירה] זורם ומקסים, עד לבית האחרון שחוטא בהיותו צפוי מדי, מתבקש מדי, לעוס מדי ("עם הנצח לא מפחד.."), והורס את הטעם הטוב בפה המקריא. [ליצירה]
