אתה צריך להגיע לשלב בו אתה מכניס את השורשים לפה, שעל מנת לקרוע אותם לתמיד, ורק אז אתה מבין, בכאב, שהם מחוברים אליך, חלק ממך.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד הטובים. [ליצירה]
- [ליצירה] בלי חרטות, נגעתי באדום [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן, הסברת בצורה מדוייקת. "היא לא תאהב אותך כמוני"= וזהו כוחי. ולכן איני חוששת. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] חמשת החושים-עירנות מלאה-ועם זאת עיוורון לכל הטוב שבארץ, בגשמיות-התמקדות בנכסף המפספסת את הקיים (ואעיז לומר שבכוונת תחילה) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק ונוגע [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. יש דברים שרק הטבע יכול לתאר [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
