אתה צריך להגיע לשלב בו אתה מכניס את השורשים לפה, שעל מנת לקרוע אותם לתמיד, ורק אז אתה מבין, בכאב, שהם מחוברים אליך, חלק ממך.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם אני באוהבים. עד השורה האחרונה יש קצב מהיר, עולה מין התרגשות, וזו האחרונה מרסקת אותה. הייתי מעדיפה סיום מוחץ יותר, רגע שיא :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מדויק וקולע.אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט מרענן [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] " כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן הפך" (נצח ישראל למהר"ל). ועכשיו, כשאת יודעת את ההיפך, את יכולה לחזור ולדבר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את המשחק הזה שכל אחד כותב שורה, משאיר רק מילה אחת חשופה ומעביר למישהו אחר להמשיך לכתוב.. לא מצאתי קשר בין המשפטים ובטח שלא אמירה או יופי ספרותי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מקסים! כ"כ מתנגן, כ"כ נעימות לי בפה המילים האלו, בסדר הזה [ליצירה]
- [ליצירה] הסוף עושה עוול לשורות הנפלאות מעליו ("לא אשיב יום בשקר מעשה", "הינומה מפוכחת", כמה יפה!). "בתוך כל שאר ישראל" זו שורה צורמת מעט לטעמי, אולי בגלל שזה ביטוי שגור, לעוס. ושתי השורות האחרונות חסרות את העוצמה בה התחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. גודש מחשבות-חצאי הרהורים-משחקי מילים שכזה כבר מזמן לא נתקלתי. וזה מעורר, מאתגר ומרענן. וזה גם מילא אותי איכשהוא. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. פשוט יפהפה. [ליצירה]
