עגמימות וריקנות בנפשי שולחת אנקה מאופקת, עוצרת בדרך מפותלת נפתולי לבי ממשיכים... אליך ללכת או שמא לחזור? מעל הניצנים הירוקים שבוקעים מן האדמה אני ואתה בפיתוי אפל מעורר ונואש היה חוש הזמן מעורפל, להיטות פגשה בלהיטות הייתי כפרפר ססגוני. ואני חזרתי לביתי הקט שם אגרטל בפרחים ששלחת הפצרתי שתשאר אך הלכת ממני ולעד.