חול הים הזהוב נאסף בידה ומיד נשפך לו, לאט, לאט, גרגרי חול צוהבים .עוזבים לאיטם את ידה הקטנה . הבטתי בה בשתיקה, במבטה העמוק העוקב אחר תנועות החול הקסומה .ושוב אוספת היא את החול ומחייכת אלי, חיוכה גורם לי תחושת אי נוחות מטרידה העוצרת בתוכה ים עמום של תחושות שאינם מובנות .
שערה פזור ונע בחסות הרוח הקלילה , יכולתי לחוש בו בין אצבעותיי יכולתי להריח את ריחה , המתוק הנדיר ואולי להעניק עונג מחוספס הטומן בתוכו שארית אנושות נלעגת.
כמה יפה היא למול גלי הים, ענוגה היא , כיצור שמימי שהעניק לי בן התמותה מספר דקות של חסד . זכות נדירה להציץ אל מהווי הערגה הבלתי נשלטת הטומנים בתוכם אין ספור פרטים קטנים היוצרים שלל עצום , אוצר גלום חסר כול מחיר משוער. מוכן הייתי לשלמו בעבור כול ימי .
ועודני נער ערב עלומי מביט אני בלב נפש , חומד את אשר בראה אותי אלוהים לעשות וכול תמימותי נתתי לה. והיא בשלה ונאה וידיה אוחזים בי מלו תשוקתה ואני גוחן מאליה מביט לא מביט בעינה . סומק עלה בי כי ידעתי את אשר ידע . אין ענוג ממני וכול אושרי טמון היה בין חלצי כי ידעתי אישה.
ציפור חולפת לה, כובשת מבטה . בעדינות אצילית מהפנטת חושים נעמדת על רגליה, ידיה מנערות את גרגרי החול הזעירים שדבקו בגופה , נעצרות היא לרגע קל על חזה המתפתח . עינה נישאות על אל וגופה אומר בשל.
רגע קל משתהה היא, תוהה היא למעוף הציפור ועודה שוחקת חיוך עולה על שפתיה . ואני בעלבתי נבוך , ויודע את אשר יודע, היא תדע ? . כעס רב עצור בי אביוני צורם כול כך ? ואולי אחדל ?כן אחדל זה אתה ובשרי כואב הוא עד אימה .
כן, אי שם על שפת ים , נערים נערות ישבו שם ועודם עצורי תמימות , והבל החיים עוד זרה בם , עטופים עוד בתמימות , והיא שחקה לה שערה הארוך השחור כפחם בידי ושפתיה לשפתותיי , וידי אחזה בידה .
ועם ערב בשדה , וגופה הצעיר כה ענוג הוא , שפתותיה פתוחות לעונג תמים . היא עומדת שם ועודנה נערה ואני מביט בה ועורג על נערות אבודה.
