קול צורם מחרחר נשמע מהמרחב . העיניים נישאות לאיטן למול האופק השקוע שנצבע בעננת עשן . מבעד לאבק והעשן מתקדמת במהירות המשאית . עוד כמה שעות בלבד והכול יהיה להיסטוריה . עוד כמה שעות בלבד והכול יהיה לזיכרון בלבד . היא פוסעת לאיטה בצעדים קצרים מנסה להבין . יד בלתי מרוסנת תופסת את מקומה על מצחה בלהט הרגע . כמסרבת להאמין מתקרבת למשאית החונה ובוחנת אותה מקרוב . שתי גברים לבושים בסרבל יוצאים בסערה מבעד למשאית . מבטה מתמקד באחד מהם ועיניה ננעצות כמבקשת רחמים . עוד רגע קל היא תפרוץ בבכי . עוד רגע קל כוחה לא יעמוד לה העיניים יבקשו והדמעות יתפרצו מעצמן . הגברים מתקדמים לעבר הבית ונראה כי מתעלמים ממנה עוברים דרכה. נראה כי לא ראו אותה כלל ועיקר . עד כמה אנשים יכולים להיות כהי חושים חשבה לעצמה , עד כמה אנשים יכולים להיות אכזריים סיננה מבין שפתיה הכחולות . הדלת נפתחת , רוח פרצים מכה בגבה . בצעד מהסס נכנסת לבית מביטה סביב כלא מאמינה . מביטה סביב ורעד עצור מכה בה , רעד שגורר תימהון ורעב .
"אני אוהבת אותך"
קראה בכול כוחה .
"אני אוהבת אותך יותר מאשר אפשר לאוהב " .
בשתי זרועותיה חיבקה את כתפיו. היא נאחזה בו בכול כוחה עד כי נראה היה לה שבכוח החיבוק לנצח ישכון בין זרועותיה. ראשה הונח על חזהו והלומות ליבו נשמעו היטב . עיניה נעצמו לאיטן , נראה היה כי מנסה לחקוק את מהות הרגע בזיכרונה . נראה היה כי מנסה היא להותיר את הרגע למשך זמן רב ככול שיכלה .ידה נשלחה לאט לשער ראשו שלוטף בעונג מופגן . מבעד לכול דמיון הזוי לא שעירה שתגיע לרגע הזה , מבעד לכול תיקווה . מתוך עולם שלם מתוך טבע הברירה היא בחרה בו . ועכשיו כעבור זמן כל כך רב הגשימה את חלומה . פניו נראו שלוות והביעו תחושה של רוגע נדיר . היטב ידעה את מאמציו , היטב ידע עד כמה הוא רצה . היטב ידע כי היה נותן את נשמת אפו עבורה . מבטם נפגש, העיניים לא זזו אושרם נרכש זה אתה . יש להם בית . יש להם בית וגינה בדיוק כפי שהיא חלמה .
הרכב נעצר , דלת המכונית נפתחה . מתא המטען הוא שלף עגלת תינוקות חדשה . ביד חזקה פתח את הדלת האחורית שם היא ישבה . בין זרועותיה שכב לו עולל בן יומו עטוף בשמיכה רכה וישן . בחיוך אוהב מסרה את העולל לידיו המגושמות שעדנה פתאומית אחזה בם . קול בכי פתאום נשמעה . נראה היה כי נבהל וקפא על מקומו מיד . קול צחוקה המגלגל בקע מגרנה , קול צחוק מתקתק . בצעד איטי יצאה מהמכונית ואספה לידיה את העולל ומיד הניחה אותו בתוך העגלה . דלת הבית נפתחה , בחדר הילדים החדש כבר הכול היה מוכן . העולל הפסיק את בכיו ובהה, חיוך קטנטן עלה על שפתיו .
"הוא מרגיש שהוא בבית "
קבעה מיד .
"הוא מרגיש שהוא כאן "
ציוץ הציפור שבקע מבין ענפיי עץ השזיף הזקן ליוו את ישיבתם . על רהיטי הגן במרפסת הבית הם ישבו והביטו לאופק . הישיבה שם לוותה בדריכות חרישית כול צליל הדיר פעימה מליבם . גן הורדים המטופח שימש לנושא שיחה מטופש שמכוון היה להשכיח , אף לו לרגע קל . אין סוף פעמים באותה השעה היא הציע לו קפה . אין סוף פעמים הוא הדליק סיגריה וכיבה אותה מיד במאפרה . רכב חולף הקפיץ את שניהם וכעבור רגע קל ניכר בפניהם אכזבה . הרגעים חלפו לאיטן , שעה ועוד שעה . השמים נצבעו בצבא אדמדם שדהה ודהה . רוח סתווית נשבה . ללא התראה הוא קם על רגליו , בצעד איטי נכנס אל הבית . תוך רגע קל חזר ובידו מעיל שהונח על כתפה . ידה נאחזה על ידו ונעצרה שם לרגע קל . חום ידיו על כתפה הותירו ערגה נחוצה . שוב קול מכונית חולפת מבעד לחשכה . העיניים מתאמצות , מבעד לאלתה דמות מתקרבת . דריכות מצמררת את גופם , ואז חיוך, חיוך רחב . במדים ירוקים ורובה ענק עומד מולם בנם יחידם .
"הגעת הביתה"
זלגה דמעה מעינה .
"אתה בבית"
המשאית כבר כמעט עמוסה לגמרי . כול הרהיטים כול הזיכרונות . כול החפצים כול הרגשות , הכול מוטמן בתוכה. כול עולמה שם חייה הטמנו בארגז . עד כמה רגעים זה יגמר , עוד כמה רגעים זה יהיה עבר . דמעות חונקות את גרונה . היא עומדת מולם חסרת אונים . רגליה רועדות גופה משותק . דלת הבית נסגרת הגברים לבושיי הסרבל מתקרבים לאיטם למשאית העמוסה . קול צעקה בוקע מגרונה , קול תחינה. הם עומדים ומביטים זה בזה שולפים סיגריה שנדלקת מיד . בסערת רגשות מתפרצת היא יורדת על ברכיה ובוכה מתחננת מבקשת . הסיגריות מושלכות לרצפה לבושיי הסרבל מתכנסים לתוך המשאית . חרחור , רעד , קול צורם נשמע מהמרחב . המשאית נוסעת, עוזבת והיא נשארת שם . עומדת ובוחנת את עץ השזיף הזקן שהוא נטע אז במו ידיו .
תגובות