קרני השמש הפציעו להן באיטיות מסנוורת , ניכר היה כי השמים בחרו להודיע כי זה עכשיו נאותים הם להקשיב . המוני בני אדם לבושים מדים חצו את הקו בשקט ללא אומר דבר . מפעם לפעם נשמע קול פקודה בשפה לא ברורה אף על פי ששפת אמו הייתה בפיהם . מין שפה כזו שאת מסריה ניתן להבין רק מהטון המוחצן . עכשיו הכול אחרת עכשיו כבר לא ניתן עוד לעשות שום דבר .לא יעבור זמן רב והם יצרו מגע . הם יפצחו במחול מטורף חסר מעצורים וחסר כול רסן . מפעם לפעם יביטו איש בעיני רעהו וישאלו הייתכן הדבר ? . אך בפועל איש לא יעצור לרגע, איש לא יקשיב לא יביט ולו במעט . מחול השדים הזה יגבה מחיר רב . המחול הזה עוצב תחת שרביטו של אומן . המחול הזה נוצר מבעוד מעוד תחת תחנון קפדני ולקוני חסר רגישות חסר רעות חסר הבנה .
הקולות שבקעו החרישו אוזניים . מתוך ההמון הרב נשמעו קריאות רמות .קריאות ההולכות וגוברת כשופר המנגן צליל עמום שמתמקם עמוק במבוכי הנפש. סיסמאות סתומות חסרות חיים חדרו לחלל האוויר .הן לא היו אחרות מאשר אותן הסיסמאות ששוב ושוב הופרחו כבלונים בקרקס הסוריאליסטי של החיים . מתוך עיוורון ודלות צרח ההמון , מתוך ייאוש וחורבן האמת המיקרוסקופית שניטע בו .
הרעב הציק לו, זה מספר ימים שלא בה דבר לפיו . גרונו ניחר , עיניו צרבו אך ידע הוא היטב הרי זו המטרה . ההמון שצעד ניחן היה בכוח , כוח מיסטי שטמון באוויר הזחוח , כוח האומר צדק . מבעד לאותן סיסמאות החוזרות ונשנות היה טמון המסר , מסר האומר דיי . מסר האומר כי לא נשלים עוד , מסר האומר אנחנו כאיש אחד .
בתוך תוכו ידע היטב כי לא יעבור זמן רב עד שההמון המבורך הזה יוכה , יוכה בכוח המודרניזציה . יוכה בכוח האלה, בכוח הזרוע, בכוח היכולות שלא להקשיב , לא להפנים, לא לוותר .אותו הכוח שעמד דורות רבים בפני אותם בעלי העמדה אותו הכוח שהוביל אין ספור רציחות , השפלות , הכאות . אותו הכוח שאיש אינו יכול לעמוד לבדו מולו , אותו הכוח שהרי הוא לא אחר מאשר כוח השלטון האבסולוטי שנצבר משחר הציביליזציה האנושית .
העיניים דמעו קרקורי כיבה הכאיבו לו עד שחש ערפול חושים סמיך האומר לעג . שוטרים רכובים על גבי סוסים חדרו ללא כול התראה מורגשת לתוך ההמון . אנקות כאב חסרות פנים מילאו את חלל האוויר . בכי , יבבה , נידות, עצירים מובלים כבולים לתוך רכב המשטרה . מפעם לפעם נראה אדם חבול המתבוסס בכאביו , פרץ דם ניתז מכתים את איבריי ההמון הנבהל . שוטר הופל ,מוכה באגרוף ומגף . ההמון פורס כנף ומסתער על פי הנחיה דמיונית והזויה כאחד .זגוגית חלון נופצה ביזה , שוד , שבר .
זה המחיר נאנח, זה המחיר שאלינו לשלם טרום עידן האידיליה הזוהרת , טרום עידן האוטופיה המיוחלת שינן ספק לעצמו ספק לצלמו . בזווית עיניו הבחין בנידת המגיחה מהצד . באינסטינקט חיתי זינק ממקומו . לסגת צרח , לסגת מיד . שוטרי היחידה המיוחדת הסתערו מכול עבר . בכול כוחו נסוג בתוך ההמון המובס . עיניו תרו אחר ישועה . היטב ידע כי לו ייפול לידם ישלם מחיר יקר . הפעם לא יסתפקו באזהרה . אין עוד הוא בגדר מבשר ישועה אינטלקטואל בר דעת כי בגדר מורד . תמונתו ניצבה בשער כול עיתן וכול אתר כבר מעל חצי שנה . השלטון שם לו ליעד למגר שכמותו מבעד לחזיון האורקולי היום יומי שפורץ לחלל האוויר . המילים שבקנה לשונו כונו עכשיו המרדה ודינה כבימי קדם סקילה . החיים שינו מידתם זה מכבר ומידות שונות ומשונות ניצבו בפתח כמבקשות להחיות מיני פולחן .
ידו נשלחה לכיס המעיל מחפשת את האקדח הטמון שם . היטב ידע כי לא יוחל ליפול לידם . רגליו נשאו את גופו , בכול כוחו נמלט מזעם המשטרה החשאית ועכשיו מאותם שוטרים חסרי רסן . אליי להגיע לאחת הדירות המוגנות . אלי להגיע לשם במהרה . עגלי זעה נטפו על פניו , וניגרו לעיניו . הזעה המלוחה שיבשה את נסיגתו . פתאום חש כי לא יכול . מבט חטוף לאחור , עוד דולקים אחריו .
"תקיף אותו מהצד" נשמעה צעקה . בניתור עצום הטומן בחובו מאגר אין סופי של אדרנלין דילג מעל החומה . הנחיתה מיד הורגשה כהרסנית .צליל ערור בקע מברכו ומיד חש כאב עצום ברגלו . ריח תא המעצר התחוב עלה באפו וכבר חשב כי הגיע הזמן . השוטרים קרבו במהירות עצומה .כבר יכול היה להריח את זעת גופם . "אל תזוז " נשמע צעקה ומיד חש חבטה עצומה . עיניו נעצמו לאיטן לאט לאט חש רפיון , רפיון ההולך ומתפשט ואז הרגיעה .
תגובות