ושוב אשוך שפתי עד זוב הדם,

ושוב אבלע את עלבוני

   אשפיל מבט אל דמות של צל אדם,

אבוש, אכלום ואאדים אל הכעס הגואה בפנים,

אסגוד לדמות בשר ודם,

לרצונותי וכעסי,

אבגוד לרגע קט, ולו מעט,

בא-לוקי, אמונתי,

אשכח הכל, אזרוק הכל,

ואתפרק לי לרסיסים,

אצעק, כי די לי ונמאס,

הגיעו מים עד כלות,

המזח כבר קרס,

ושוב בניינן של מידותי,

כלה, ונהרס.