כותרת מתעתעת,
חיים הזויים.
אין מאבטח,
הרוגים רבים.
שומע את התיאורים,
לא מפנים –
אם הדבר היה ביום אחר,
הרי שגם אני בין המתים.
האם ייברך הגומל,
הניצול שלא היה כלל?
האם ייברך הגומל,
מי שמקומו נפקד?
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ב"ה אביטל היקרה, היצירה איננה תפילה. מתוך היצירה, נובעת בשורתה האחרונה גם תפילה, אולם אין היא עיקר היצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר - אביאל, בהיותו מושפע מהשפה הגבוהה של מרן הרב זצ"ל נוהג לעיתים קרובות לדבר בשפה גבוהה, ואני כמותו ועוד רבים וטובים. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה סתם אחד היקר, בתור סופר, הנני מתעד את דברי הדמויות כפי שהן מורגלות לדבר, לו יצויר שהייתי שם בפי מרכזניק כבד כינוי אחר לאדם המתואר, הרי שהייתי חוטא לאמת; כפי שאם הייתי שם בפיו של אדם מהרחוב את הכינוי "אותו אחד מרחוב העילוי" הייתי חוטא לאמת. (וכל-זה, מבלי להיכנס לעצם הדיון על דבריך, שאינם רלוונטים כלל במקרה הזה, ולהנחות-היסוד המוטעות שלך.) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה אני פרסמתי את היצירה בהתחלה ביישור לימין וללא הפסק שורות באמצע, ומשום מה הרבה רווחים נעלמו לי, אז מרכזתי את זה, ועדיין היו בעיות, ואז חלקתי לשורות - והכל היה בסדר. אולי באמת כדאי לשאול את השאלה באיזה פורום של פו"פ. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר אופטימי! ב"ה הסיומת של השיר היא שאנחנו צריכים לבטוח בד' והוא יושיע אותנו, וזה דבר אופטימי! התקוה שלנו היא לבטוח בד', ואין יותר טוב מזה! [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מעין היקר, אינני מכיר את סתם, ולא ידעתי שהוא פסגאי, לו יצויר שהייתי יודע זאת הייתי פוטר עצמי מלהשיב לו. אם הוא היה חפץ בדיון עניני בטענות שהועלו בסדרה, הוא היה יכול לעשות זאת, תחת-זה הוא החליט להטפל לביטוי המשמש תדירות בישיבה (אני לדוג' השתמשתי בו השבוע פעמיים). ומכיוון שכך, אמרתי את האמת - שבשעה שנאי מתאר דמות של מרכזניק, מטבע הדברים אשים בפיו את צורת הביטוי שבה הוא מורגל. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, זה בדיוק הענין. הרב אברהם יצחק שקוע בעצמו ובמוסד שהוא אוהד, ומכיוון שכך כל כולו שקוע במאבק בין המוסד הזה למוסד המתחרה. לגבי שאר המוסדות - יש סתם זלזול. - זה מה שהובע בפרקים הקודמים. בפרק הזה, אני פשוט מנסה להאיר אור על הגוש, וכדרכי-בקודש להיות ביקורתי כלפי כל דבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה אקיהוט היקרה, א. כל קטע כמובן איננו נכתב "פעמיים" - אלא שיש פיסקאות בשיחותיהם של אביאל ואודליה הנכפלות בתוספת זוויות המבט הייחודיות לכל צד בסדרה. ב. האם כך הם המרכזניקים? - האמת שרובם יותר רחפנים. לדוג' אתמול בערב, שמעתי בחור מבוגר מסביר לבחור בשיעור א' שאסור ללכת לאוניברסיטה מחמת העובדה שהמצאות עם נשים כל היום בהכרח תביא לראיית קרי בלילה, והוא סיים את הרצאתו המלומדת באומרו שאם יש רב שמתיר ללכת לאוני' - "ישתקע הדבר ולא ייאמר". ג. האם מרכזניקים מתחתנים? ודאי שכן. מרכזניקים מתחתנים עם מכללסטיות. (על פי רוב לפחות...) ד. שלחתי לפני מס' דק' פרק חדש לפרסום. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה גרשון היקר, כשאנשים נפתחים מאוד אחד כלפי השני, ישנם גם גילויי רגשות וכו' - אביאל לא בכה, אבל היתה לחלוחית דמעה בעינו. האם קרה לי כמעשה הזה בפגישה הרביעית? יותר מזה. כשנפתחים לגמרי בפני בן-אדם, קורים דברים יותר "הזויים", שמלמדים על חיבור רגשי. היה אפילו מקרה בעבר שבו זלגה דמעה מעיני בשל התשתתפות בכאב של משודכת שחשה לי על צרותיה, בשיחת טלפון שהתקיימה ערב פגישתנו השנייה. ככה זה כשיש חיבור. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לשאלה ב"ה היית משהו בעבר - דבר עצמותי הקיים, אבל הוא איננו טוב, ואתה מתקדם לעבר דבר אחר - שהוא טוב. "ממה שהיית" - בעברך "למה שלא תהיה" - כבר, כי אתה מתקדם. [ליצירה]
תגובות