כשאני מדברת אתך
מילותיי נמסות אחת אחת
אל קורטוב המשמעות שהכנסתי בהן
ואתה מגלגל על לשון
ובולע
ויודע
אחרי נצח היותן סל
ששופך תכולתו עד הגיע המזבחה
כשאני מדברת אתך
אני לא מדברת אליך
חיקך מתנשם לידי
בכל הברה
כל הברה נושמת בך
כשהעור שלך פרוש על פניך
כה קרוב לקצות אצבעותיי
עד כי חייבת אני לדבר מגען
עד כי שולחת אני
אוויר מבין מיתריי
שילטף את דפנות פניך
בצד בו ליטף את דפנות גרוני
אז נדהמת אני
על כי אין גוש ערגה בחזי
על כי כל זה רחוק שנות אור
מהמקום שממנו הוזים
שממנו למדתי לכמוה
כי אולי רק כך יכולה כמיהתי
מעונה, מנותקת מרגש
כשאתה מציע לי בית ומור
אל כתונת בדידות היא עורגת
אולי היא מנסה להציל, הבוגדת
את עצמה, את גופה מכליה
כי אל מה תיכסף
היא
מתוך המילוי
