כמו בלון המשחרר אווירוֹ
בנשיפה איטית וּבְרוֹך
כך אני מְזִילָה את עצמי
פּעם בְּפעם.
מלאה הייתי
רווּיה בּכאב
עולַה על גדותיי מוּרכּבוּת
צְללֵי תחושות
נשימת הניוּאָנס
חיוּך האוֹבד האבוּד.
לְנתחַ
עד ייפקעו רְקָמות
עד יוּקָז עַווֹנִי
על קרנוֹת המזבחַ
הן כשזה איננו
אינני אני
תגובות