[ליצירה]
והחוט המקשר בין הלב אל הנפש הוא שיסגור את מעגל ה"אני" שלי...זה היה מתבקש..=]
כל כך מבין את זה,לכל דבר בחיים יש שני צדדים,רק צריך להבין איך לראות את הקצווה של כל קצה...
תודה לך!
[ליצירה]
ציידת,
את חושבת?
מבחינתי זה אולי החלק הכן, הפשוט והאמיתי ביותר בשיר.
כל כך עצוב, כל כך נכון.
מבחינתי כל השיר נכתב רק בשבילן, באיזשהו מקום, בשביל להנגיד מצב קודם למצב נוכחי.
מה שכן, אולי באמת לא מובן שכדאי לקרוא אותן בטון ציני.
תודה!
[ליצירה]
"...שערגה תהיה לו שמו הנרדף"-מקסים!
שיר טוב, עוצמתי...מרגישים כאילו את מטפסת יותר ויותר גבוה בסולם הרגשות, ולקראת סוף השיר-נופלת ממנו... הצלחת להעביר תחושותייך הצורה מהממת, מה גם שנורא התחברתי.
תודה לך!
[ליצירה]
להתנחם בזרועות ארעיות...
מדהים איך אנחנו תופסים בזרועות, תמיד, ארעיות או לא, את הנחמה. לא שמחה, לא עצב - אלא נחמה, גאולה, ישועה.
אני עוד אכתוב על זה, נראה לי.
אחלה שיר.
[ליצירה]
"... בדידות עילגת
לאמץ אל לב
ובאלמות הנפש
את עניה ללטף -
רק לאלהים יש פנאי.
... הלא לאלהים יש פנאי,
עמק מתהום ומרקיע
להקשיב לבכי המקרים."
זלדה.
אז זאת התשובה הנקודתית שלי לשיר המדהים הזה שלך שנוגע לי בתוך גופי התאים של גופי.
[ליצירה]
אכן, יפהפה.
אני רק מנסה להבין - מה היא משמעות רמברנדטית? איך הכותב תופס אותה?
יש אסוציאציות פנימיות כ"כ מורכבות שכמעט בלתי אפשרי להעביר אותן מילולית...
[ליצירה]
הכי תפסה אותי הבדידות הבלתי נמנעת שבסוף המסע אל הבגרות.
והטרסות והעפר... כמה מתוך זה נבנה על הבדידות הזאת, שהיא אולי הדבר הכי בסיסי בלהיות אדם מבוגר?
[ליצירה]
כל הכבוד שהבנת שם משהו.
השמועה אומרת שהמבטא האירי שלהם כל כך כבד שהסרט כולו הופך לבליל של תמונות:)
למרות שזה מספיק לגמרי בשביל להעביר את האווירה...