ירושלים מערסלת אותךָ
אל הצלקות שבבטנהּ
ובעודך מתרפק-מתנחם
תוכל להבחין בחום גופה
את עשן המקדש
ולשוב ולהתנחם.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מקסים. אני עדיין בתחושת הזחילה החוצה כמו צב ים קטן.. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק. (גמני אהבתי את המילים החתוכות) [ליצירה]
- [ליצירה] לוגן יקירי, זהו שיר על הקשר שלי עם אלוהים (סוגשל מערכת יחסים..מקווה שלא כושלת). השיר מבוסס על הפסוק "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שהתלבטתי לגבי השורה האחרונה. הרעיון הוא לאזכר את "ולא חרץ כלב לשונו"- בהקשר הידוע (ולמי שממש יתעקש, אסביר בהודעה פרטית). [ליצירה]
- [ליצירה] איכשהוא אני מקבלת את התחושה שהשתמשת בנושא הדגים כגימיק, כנסיון ליצור עניין וסקרנות, אבל בפועל זהו גימיק ריק כי הדגים לא משמשים כאן למשהו מהותי. הם יכלו להיות תרנגולים או סוסים באותה מידה. (חוץ מהקטע של ה"לשקוע בים"). ובקריאה שניה- אולי זו איזושהיא פארודיה הנרמזת בשורה האחרונה? אשמח להסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] פוטו- בשבת אנחנו מגיעים לדרגת קירבה לאלוקים, כל אחד ממקומו שלו. והאבות מייצגים את דרגת הקירבה הגבוהה ביותר- הקב"ה כיוון אותם, התגלה אליהם וכו. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק? [ליצירה]
- [ליצירה] זו הזווית הכי מקורית שמצאתי למלחמה הזו עד כה :-) "קסוד"..מושג נהדר [ליצירה]
תגובות