"ואלה  שמות  בני  ישראל  הבאים   מצרימה..." (בראשית מו,ח וכן שמות א,א)

בפרשיותנו בני ישראל עוברים לראשונה ממשפחה לעם. משבעים נפש שירדו עם אבותינו למצריים[1], לעם, לישות לאומית, לגוף בעל משקל והשפעה במימד הריאל-פוליטי.

המעניין הוא שהראשון שמגדיר את ישראל כך הוא פרעה

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו..."(שמות  א, ח'-י')

בעקבות חששו זה של פרעה מוטלות גזרות קשות על עם ישראל - עבודת כפייה והשמדת תינוקות

דווקא הוא, הכופר הגדול, שלא ידע את יוסף ואת ה',  "לי יאורי ואני עשיתני[2]"(יחזקאל כט,ג)  ,

דווקא הוא, המדען הראשי במעבדת ההיפך המצרית-בהגדרתו הופך את ישראל לעם,

וככזה , באופן פרדוכסלי מניח את היסודות להעצמתו ולשחרורו העתידי[3] .

קרוב לאלף מאתיים שנים קדימה , אי שם בפרס, בעיר בירתה שושן לאחר פרובוקציה מקומית, ניגש היועץ הראשי למלך דאז וקובל בפניו:

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים..."     (מגילת אסתר ג, ח')

דווקא הוא העמלקי, צורר היהודים

דווקא הוא, במשפט אחד נותן גילום לפרדוכס הקיום היהודי,

ובצרות שהוא צורר את ישראל הוא צורר אותם – שסחופים ופזורים במאה עשרים ושבע מדינות- בצרור אחד.

כך הסיפור ימשיך  עד הקתרזיס הגדול של "לך כנוס את כל היהודים[4]" ו-"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש[5]"

קרוב לאלף שנים קדימה, אי שם בפריס , עיר בירתה של צרפת , לאחר משפט ראווה שנערך לקצין יהודי, בו נתלשות דרגותיו והוא מבוזה קבל עם ועדה, מתחוללת סערה ציבורית.

עיתונאי אוסטרי מזוקן שנכח באותה סיטואציה, מחליט לשוב לוינה , שם במהלך הישענות על מרפסת במלון מקומי יתנוצץ בתוכו הרעיון על מדינת היהודים[6].  

העיקרון הרוחני שהודגם לעיל,בו האחר מגדיר את האני,והחוץ מצייר את גבולותיו של הפנים,

רווח מאוד בזרמים פילוסופיים בני זמנינו. באטמוספרה הפוסט-מודרנית  ששוללת את האמיתי והמוחלט, המרחב הרוחני הוא למעשה פאזל של אחרויות שמגדירות ותוחמות אחת את השנייה.

בישראל, כפי שיתברר במשך ספר שמות  ציר ההגדרה אני-אתה אמנם מניח את היסודות לשחרור החומרי אך הביטוי המזוקק של זהותנו התגלם דווקא בקבלת התורה הקדושה "נשמה לעם עליה"(ישעיהו מב,ה')

אם כן,  ציר ההגדרה העמוק והמשמעותי של הוויתנו[7] הוא אנכי. ולא אופקי.

בעניין האלוהי[8]  שהיא הפניה של ריבונו של עולם אלינו.

עשרת הדברות מתחילות ב"אנוכי ה' אלוהיך" שהוא ,ע"פ משנתו של לוינס "האחר המוחלט" או בובר "האתה המוחלט" , זוהי תקשורת מסוג שונה שיוצרת מימד אחר לגמרי של מודעות,תפיסה והעמקה.

הציר האנכי הזה מאתגר באופן תמידי את כל התפיסות הקיימות כלפי מעלה.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים,

שציר ההגדרה האופקי שהניחו הרצל והבאים אחריו, שהוביל לשחרור הלאומי של ישראל, ממש כמו בתחילת ספר שמות,

יוביל ויגלה את ציר ההגדרה האנכי, ציר המשמעות, ממש כמו בימי מרדכי ואסתר ויותר מזה,

לתרבות הבית השלישי במהרה בימינו, אמן.