לפני הרבה שנים בבית קטן ודל בקצה היער גרה משפחה- זוג הורים ולהם שלושה בנים.
שני הבנים הבוגרים היו עצלים ולא עזרו להורים המבוגרים שעבדו קשה בשביל פת לחם.
רק הבן הצעיר היה טוב לב ונגיב ובכוחותיו הדלים היה עוזר בכל יכולתו להוריו.
יום אחד הלך הבן הצעיר לעיר לקושש עצים בשביל לחמם את הבית.
התעייף ויש מתחת לעץ, פתח את תיקו הוציא את פת הלחם היחידה שאימו יכלה להביא לו לאכול.
לפתע נעמדה מולו נערה יפיפיה ושאלה עם הוא יכול להרוות את צימאונה ורעבונה.
הנער הביט בלחם ובמים שהיו בידיו והגיש לנערה אותם ואמר " זה מה שיש לי, אין לי יותר מיזה, אבל קחי"
הנערה שאלה אותו " אתה בטוח,אתה לא רעב וצמא?"
והוא ענה לה " זה בסדר את נריאת רעבה יותר ממני."והגיש לה.
בזמן שנערה לגמה מהמיים, ואכלה את פת הלחם, שאלה אותו " מאין באת? ולמה רק מזון ושתיה זו ברשותך?"
ענה הנער"הורי אנשים מבוגרים ועובדים קשה מאוד, שני אחי הגדולים מסתובבים בעיר ואוהבים לבלות. ומה שאני יכול לעשות ולעזור להורים זה לא מספיק כדי לכלכל את הבית ולכן אין לי ברירה להסתפק בזה."
לאחר שסיימה את מנוחת ושבעה מהאוכל והשתיה הדלים, הכנסיה את ידה לכיסה והגישה לנער שלושה זרעים ואמרה לו " כמו שהשקעת אותי ודאגת לי וכמו שאתה דואג כלכך להוריך ולא לעצמך, דאג ככה לשלושת הזרעים האלה,לזרעי הפלא האלו והם יגמלו לך".
לקח הנער את שלושת הזרעים וחזר הביתה.
וכך עשה כפי שהבטיח לנערה המוזרה שפגש ביער.
ודאג לזרעים,זרע אותם והשקע אותם וגידל אותם.
והכן גמלו לו עזרים, בנדבותו,ופרחו וגדלו לשדות גדולים של כותנה,שעורה וחיטה.
ויותר הנער טוב הלב והוריו לא ידעו רעב.
תגובות