כעת קשה לי נוכחותך יותר מכל,
אתה לא רואה בכי מר, היום אתה
לא בוהה בי בזהירות, לא מחייך אליי
בהיסוס, לא אומר לי אף לא אחד
ממשפטייך השקטים מאוד.
מה ייתן לך אומץ לאהוב אותי באמת?
לא יום הולדת משותף, לא טיול מפוספס,
לא חופשות ארוכות, לא כאב הגעגועים.
אל תדאג, אף אחד לא יגלה שאתה
יודע לאהוב. אין טעם להסתיר דבר,
אל תחשוש, לא רואים עלייך כלל.
איך תרגיש ביום האחרון?
אולי לא תפחד יותר מעצמך,
אולי הסוף ייגע בך בטיפות
קטנות, יזכיר לך אותי בפעם
האחרונה.
אתה יודע?
אתה באמת אדם מיוחד
אך אהבתך כמוסה מדי.
למה פגשתי אותך בכלל?
היום, עוד יום הולדת קר.
אני כותבת לך שיר קטן,
שיר הספד, אולי מיוחד.
תגובות