האומנם באמת קשה לך?

אתה יושב ימים שלמים עם הראש מורכן,

אתה כולך מכופף והמבט שלך מעורפל מדי.

האומנם באמת קשה לך?

איך השתכן הכאב בלבך,

חדר מבעד לקשיחות שלך?

אני רוצה לשאול האם הכל בסדר,

אני מתקרבת אבל שותקת, כמוך,

אני רוצה ללטף ראשך, לדאוג לך.

אבל נעצרה היד מלגעת בך בעדינות

כי קיר הזכוכית בנינו עדיין קיים,

אף אחד לא ינפץ לאלפי רסיסים,

רק ננפץ את חלומותינו הכמוסים.