העולם הספיק ואני לא
רגליי פסעו בפינה ההיא עשרות אלפי
פעמים וכבר מספר שלכות נדדו משם
ללבי, כבר הספקתי לבחון כל פרט במקום
ההוא ולחרוט שם אלף זיכרונות עמומים.
מעניין אם תוכל להבין שבמימד העצוב שלי
אלף ושלוש שנים זה הנצח שבכל הכאבים.
ולבטח שמת לב שאפילו הספיקו לשפץ ולבנות
שם, כן, אולי יש עוד תקווה למושבה הקטנה
והמעורערת שלנו. כל הגשמים שהספיקו לרדת
לא שטפו דבר והיו רבים וגם חורפים קשים וכמה
הספיק העולם ללדת ולהרוס, עוד מלחמה ובשבילי
זה היה לראשונה ועוד תאונות ועוד ימי הולדת
ועוד תינוקות ועוד זוגות ועוד חלומות בהקיץ.
אכן, העולם עבר מספיק ועדיין אנחנו ממשיכים
ורק אני לא הספקתי לשכוח אותך ועדיין לא
הספקתי להגשים אפילו לא חלום אחד, לא הספקתי
דבר. אני רוצה להספיק לשאול אותך לפני שיום אחד
אני אפריך את האמירה שאף אחד עוד לא מת מאהבה,
האם אהבת אי פעם? האם אתה עוד זוכר?
