לשבור את השורות
ריח מאפה הקינמון אופף
בחמימותו יחד עם קרני
השמש בזגוגית החלון,
שיכרון החושים ממלא
באופטימיות נדירה מאוד.
חלום, חלום נדיר מאוד.
שדה מלא בחמניות גדולות,
צבע התקווה הוא ללא ספק
צהוב. מראה מעופף, בדמיון
עוד רגע אעוף מעל המרחב
העצום, אל מחוזות חלומיים.
בפעם השלישית הייתה אמורה
לבוא השלמות אך לא, נותרה
התהייה למה לא...
אולי משום שאני לא רעבה
או כי אין לי חיבה לקינמון.
אולי כי אין לי כוח ברגליים
לרוץ עד השדה או כי אין לי
אומץ לדרוך שם, להתייצב
אל מול החמניות הזקופות.
לא ברור לי איפה אני ביחס
לאשליות, בתוכן או מעבר.
כי בפעם השלישית הייתה אמורה
להיות גלידה אבל לא.
כעת אני מעוניינת לשבור את השורות,
לממש את החלומות,
הקטנים והגדולים.
