טיפה נופלת
ואחת אחריה
זורמת למטה
לשלולית רטובה
ואת מסתכלת
עינייך לחות
אך כסלע אצור
לא מגלה דבר
עיניי אדומות
מגלות הן במרץ
את ים הכאב
שעוטף מבפנים
גופך יציב
כבול עץ עומד
לא נע ולא זע
בחשש מאופק
גופי מתייפח
גבי רועד
מיטלטל כסערה
ברצון משולהב
גבך זקוף
עומד איתן
אל מול החיים
אל מול כאבים
שפופה נפשי
רכונה אלי ארץ
רסיסים מתנפצים
מפלחים את לבי
נפשך דוממת
לבך לא עובד
קרה את כקרח
ללא נשימה
ואני נע ונד
אסתובב בעולם
כי אינך עוד קיימת
ולא עוד איתי
תגובות