נולדתי בברית המועצות במאי 1972. המדינה בה נולדתי וגדלתי, הייתה דוגמא אמיתית ביותר לחיי שותפות ואחווה בין בני עשרות עמים וקבוצות אתניות. אנשים מכל העמים והלאומים התערבו אלה באלה; רוסים וצ´צ´נים; ארמנים ואזרים; רוסים וליטאים; יהודים, נוצרים ומוסלמים - כולם יתידדו אלה עם אלה בלי להסתכל אחד על מוצאו של השני. גם היום, בין המהגרים שבאו לארץ במהלך ההגירה הגדולה של ראשית שנות ה-90, ניתן לפגוש אין ספור משפחות מעורבות, שהנן עדות חיה לאחוות עמים אמיתית ביותר, שהייתה קיימת בברית המועצות, שגם יהודים היו חלק בלתי-נפרד ממנה.

היהודים, שכמו כל יתר המיעוטים הלאומיים משך כל התקופה הצארית, "התכבדו" בנחת זרועו של המשטר המכונה: "בית-הסהר לעמים", מיד עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית בהנהגתו של ולדימיר אילייץ´ לנין זכו לשיוויון זכויות ולאפשרות להשתלב השתלבות מלאה בחיי החברה הסובייטית החדשה. אך לאורך כל התקופה הסובייטית, להשתלבות היהודים בסביבה, ארבה סכנה רצינית אחת, ששמה: ציונות.

הציונות, מראשית ימיה, הייתה אידיאולוגיה בדלנית ריאקציונית, שבהתפשטה בקרב קבוצות יהודים יותר ויותר נרחבות, טיפחה בקרב היהודים, תכונות שליליות ביותר שיכולות להיות לבן-אדם. התנשאות; יהירות מבחילה ומעוררת-קיא; בדלנות חסרת גבולות ומעצורים... כל התכונות הללו, הציונות זרעה בלב היהודים, שעד אז לא חשבו כלל על לאומיות נבדלת, ובמקום זאת, שאפו כל הזמן להשתלב בקרב העמים והתרבויות שבסביבתם חיו והתפתחו. הציונות, הסיתה את היהודים הסובייטיים (ולא רק סובייטיים), להימנע מהשתלב במשפחת העמים הסובייטית; התעמלנים מטעם המוסדות ההתיישבותיים, השתמשו בכשרונם הספרותי של משוררי וסופרי-החצר, כמו: ביאליק; נורדאו; סמילנסקי; הרצל וכדומה, כדי לבזות ולהשפיל את חיי-הגלות; הם השתמשו במילה הכתובה, כדי לשים ללעג את היהודים המנסים להשתלב בקרב העמים בתוכם חיו. הם שמו לבוז כל ניסיון של יהודי גרמניה או רוסיה הסובייטית להיות חלק בלתי-נפרד מהאומה אליה שייכים. בסופו של דבר, הציונות, הנה אוייב מסוכן ביותר של מאבק מעמדי, בנסותה למנוע מהיהודים לשתף פעולה עם הלא-יהודים במסגרת מאבקים חברתיים, הן בעולם והן בישראל.

היום, באספקלריה של שנים, אני מנסה להסתכל על השפעותיה השליליות של הדוגמה הציונית, והנזק אותו הסבה ליחסים בין בני-אדם.

 כפי שכבר ציינתי, נולדתי בברית-המועצות. משנות ילדות, חשתי את הנטיות הבדלניות לאומניות, שבהשפעת הרעיון הציוני, היו מנת חלקם של חלק מיהודי ברית-המועצות, כולל את משפחתי.

אני זוכר, שאצלנו בבית תמיד דיברו נגד נישואין עם שיקס´ה, וכל מיני דברים נגד אוקראינים (יהודי-אוקרינה נהגו לקרוא להם: ז´לובים) ועמים סלאווים אחרים.

דוגמא נוספת, זה שאיפה להגר לישראל, שגם כן טופחה ועוּדדה בידי הציונות והבורגנות העולמית, שהציונות הנה חלק בלתי נפרד ממנה. תמיד לצנינים בעיני עסקני הציונות, עמדה עובדה, שאחרי מלחמת העולם השניה יותר ויותר יהודים התחילו להשתלב במדינותיהם. כפי שכבר כתבתי בכמה הזדמנויות, בחלק מהמקרים, (כמו, למשל, בעירק), המוסדות הציוניים נאלצו אפילו להפעיל שימוש בפרובוקציות ובאירגון מיני-פוגרומים, כדי לגרום ליהודי המקום להסכים להגר.

בנוגע למצב ברית-המועצות באותה תקופה, אז למרות גילויי אנטישמיות שנתגלו מפעם לפעם, ושהיו חלק מהסטיות והעיוותים האידיאולוגיים בברית-המועצות - באופן כללי, מצבם של היהודים שם היה טוב מאוד; הם השתלבו במוסדות מחקר ובחיי תרבות ויצירה. היו ביניהם מומחים לפיזיקה ומתמטיקה; סופרים ומשוררים מוכשרים; מלחינים וזמרים; מתכנני מטוסים ומתקנים לחקר החלל. אך הציונות, על השאיפות הבדלניות שלה, הבעלות אופי כפייתי ובלתי-שפוי, חרף כל זה, הוסיפה ללא-הרף לחתור תחת השתלבות היהודים בחברה הרב-לאומית - בין אם בברית-המועצות לבין אם בכל מדינה רב-לאומית אחרת.

לידיעתכם, כבר בשנות הששים והשבעים, בברית-המועצות באופן חצי-מחתרתי, פעלו כל מיני אולפנים וקורסים לעברית, שהופעלו כפי שכבר אמרתי בדרך חצי-מחתרתית, על-ידי הסוכנות ובסיוע שירותי הביטחון החשאיים של ישראל. אולפנים וקורסים הללו, במסווה לימוד תמים של השפה העברית ויסודות דיקדוקה, שאינם פסולים לכשעצמם - שימשו למעשה הסוואה לפעילות ציונית-חתרנית, שמטרתה הייתה לעודד בקרב יהודי ברית-המועצות בדלנות וניכור כלפי סביבתם.

כאשר באמצע שנות ה-70 קם אירגון "נתיב" בראשותו של יעקוב קדמי (במקור: יאשה קזקוביץ´), אנשיו מיד פתחו במאמצים להפעלת רשת מסועפת כמה שניתן של סוכני התנועה הציונית ברחבי ברית-המועצות לשעבר, על מנת לקרב את יהודי המקום לרעיונות הבדלנות הציונית. אנשי "נתיב" הציפו את קהילות היהודים הסובייטיות, בעזרת פקידים מקומיים מושחתים, באין-ספור חוברות-תעמולה ברוסית, שבין היתר, בדיוק ברוח שיריו של ח"ן ביאליק - שמו לבוז את היהודי הגלותי, ולעומת זאת, בכשרון מיסיונרי לעילא ולעילא, תיארו את מדינת ישראל כגן-עדן עלי אדמות, וכאילו כל יהודי צריך לשאוף להגיע אליו.

שום הצלחה לא הייתה מאירה פנים, לנתיב; לסוכנות היהודית ולמוסד הישראלי, אילולא עזרתם הבוגדנית של סוכנים וסעיינים מקרב תושבי המקום. כל ילד בישראל, מכיר בוודאי את שמותיהם של נתן שרנסקי, אידה נודל, יולי אדלשטיין, שיחד עם "אסירי-ציון" נוספים, ופחות מפורסמים, פעלו בשירותה של הבולשת הישראלית להפצת הציונות בקרב יהדות ארצם.

מן הידוע, כי נתן שרנסקי, לא ישב בכלא על היותו ציוני; בברית-המועצות לא הכניסו לבית-הסוהר אדם לא ידוע, רק על סמך היותו ציוני. את חבר שרנסקי עצרו על חטא חמור בהרבה - על היותו סוכן הסי.אי.איי. בין היתר, כמה פעמים, במעלך שנות ה-70 הוא נסע למוסקבה להיפגש עם אנשי השגרירות האמריקאית, שלמעשה היו מרגלים סמויים, ושפעלו בתיאום מלא עם המוסד והשב"כ הישראליים.

אנשים דוגמת שרנסקי; יוֹסִיף בֵגוּן ושותפיהם מקרב פרו-אימפריאליסטים מקרב הלא-יהודים, כמו, למשל, אלקסנדר סולז´ניצין ומסטיסלב רסטרופוביץ´ - מנצח תזמורות בעל שם עולמי - תרמו תרומה "אין-ערוך" להתבלותם של חלק מהיהודים הסובייטיים, ובדיעבד גם להתמוטטותה של ברית-המועצות.  

כשאני מסתכל על התנשאותם ונטיייתם להעלבת זולת של חלק מהעולים, כאן בארץ - אני מיד נזכר ב"חינוך" שהתנועה הציונית נטעה בלב חלק מהם עוד בעת יושבם בברית-המועצות. הציונות, גרמה לחלק מסויים מהיהודים, וביחוד בברית-המועצות, לקלקל את מידותיהם האנושיות.

בין היהודים, שהגיעו לארץ בעשרות השנים האחרונות, יש לא מעט כאלה, שלהשפיל אחרים ולפגוע בציפור-נפשם - הפכו אצלם לחלק מנשמתם, כשגם אני נפלתי קורבן לכמה טיפוסים כאלה, בחרו בי לשפוך עליי את מטען השפלותיהם. וכל זה, הודות לציונות והשפעותיה הרעילות.