חיי כמטוטלת
סוערים, גועשים
כמו לבה
טרם בזלת.

לעיתים,
משחר לדמדומים,
משחרת בי לאות
בינות חרצובותיי
תרה
קורטוב של שקט.

במאגר התקווה
היא עוגנת
דולה שאריות
מותירה חותמה
העייף.

ואני
עירום ועריה
מיטלטלת,
עד אנוח, אשקוט
כמו בזלת