יושב על המרפסת, לוטש מבט בחשכה.
רוצה להעלם, להיבלע בשכחה.
האדמה פרושה תחתי, מוכנה ומאיצה.
כדי למות צריך רק אומץ, אומץ וקפיצה.
הירח מאיר באושר, שמח לאידי.
יודע שהוא ישאר שם, גם אם את לא לצידי.
הכאב תמיד מוכן הוא, את המכה מכין.
כדי למות צריך רק אומץ, אומץ וסכין.
הלב שלי צורח, כמבקש את התשובה.
למה הוא בחתיכות, ושלמה האהובה?
מכונית טסה מלמטה, ממהרת לדרכה.
כדי למות צריך רק אומץ, אומץ וסיבה.
אך אין לי את האומץ, רק כאב מערפל חושים.
אזדקן לאיטי ואדעך לי, בלי חפץ בחיים.
ובעוד שבעים שנה, זקן חסר תקווה.
יבכה שאין לו אומץ, אומץ ואהבה.
תגובות