רחצתי ממני את הים.
העקבות שבחול,
האינסוף הכחול.
החוסר במגבת,
הגופייה שהעידה על האחזות במולדת.
(שקנינו בדיוק בשעה הקודמת;
גם טבעות אבנים יפות,
ותקליט שזועק אפורות.)
הרהורים על בריחה,
דיבורים ובדיחה.
בנים יפים,
אנשים מוזרים.
עכבר העיר שהבהיל חברה רחוקה,
ומדוזה שמנה שהשתזפה.
את כל אלה רחצתי, סיבנתי, קירצפתי,
טבלתי, יצאתי.
ים.
נשטפו, אך במערבולת שבבים לתוך זכרוני.
ניגבתי ממני את האדוות,
סירקתי ממני מחשבות.
עתה נותר רק לקוות
שהספונטניות נשארה.
רחצתי ממני את הים.
תגובות