ברכות לסבתא בהגיעה לגיל שבעים.
גיל שבעים גיל מכובד הוא לכל הדעות, ויש לעשות משהו בנידון, הרי לא ניתן למאורע חשוב זה לעבור בלי מסיבה, הלוא כן?
וכינסנו אספה.
ואל ביתנו הגיעו שתי אחיותיו של אבי מורי, ויחד ישבו וחישבו בראשם את כל פרטיה של המסיבה כדי שתהיה מוצלחת כמה שניתן, עשו חישובים, שכרו אולם, ובחרו מוזמנים.
וכמה שבועות לאחר מכן, נשלחו הזמנות אל מאתיים המוזמנים שיגיעו לשמח את לבב כלת השמחה, ובהזמנה צוין בפירוש ובאותיות קידוש לבנה שהמסיבה הנה מה שנקרא בלעז "מסיבת הפתעה" ואין להודיע מילה וחצי מילה לנוגעת בדבר.
אך רצה המקרה- וסבתא לא מחבבת במיוחד הפתעות, לכן לקח אבי מורי עליו את האחריות להודיע לסבתא על המסיבה יומיים לפני השמחה.
וכך, יומיים לפני השמחה הגדולה הגיע אבי ברכב הממוזג לביתה, נכנס פנימה, וסבתא פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
"הנאים החדרים בעיניך?"
"נאים"
"הנאה המטבח בעיניך?"
"נאה"
ואז נזכר אבי במטרת ביקורו והזמין את עצמו פנימה לשבת אצל אמא (הרי היא סבתי) וכאשר ישבו שניהם בששון רב על כוס תה ועוגיות, אמר אבי בקול חגיגי "אמא, יש בי משהו לספר לך".
ואמו המבוגרת עונה לו באותו מטבע לשון "ולי יש משהו לספר לך".
"או? ומה הדבר?".
"אני מתחתנת".
"מתי?" שאל אבי בקול שלו, לאחר שנרגעה תדהמתו.
"איני יודעת בדיוק, אבל אני משערת שעוד שלושה-ארבעה שבועות".
"ומי המאושר?" שאל אבי באותו טון מאופק, של אדם שאינו יודע איך להתמודד אם הידיעה שנפלה עליו פתאום.
"מרטי שמו" סחה לו סבתי, וסיפרה לו על אודות הבחור, עלם חמד מבוסטון סיטי, והוא בן שישים ושמונה (היא אוהבת אותם צעירים).
וכך נפל דבר, ההזמנות יצאו שוב, כדי להודיע לכל הנוגעים בדבר שהמסיבה נדחתה לעוד כמה שבועות, אך במקום מסיבה, תהיה לנו, לא פחות ולא יותר- חתונה.
וזה סיפור המעשה ילדי, רבות עוד יסופר על הזוג המאושר, הרי סיפור זה הוא עוד כלום, לעומתהמקרה שבו התפוצצתי מצחוק באמצע החופה, בעוד אני מחזיק במוט וסבתי בוכה על כתפו של בעלה הטרי, ומאתיים קשישים בוהים בה באימה גלויה...
תחי הזיקנה, שלפעמים שובבה היא יותר מרוח הנעורים.
כל המעשה כאן הוא אמת לאמיתה, חוץ מהחלק (הקטן!) שהוא לא.
מוקדש לסבתא אסתר שתחי' לכבוד יום הנישואין הראשון(!!) שלה.
תגובות