פסיפס – כוכבים,
מעל הים התיכון,
תחרתו נוצצת;
רוח – ליל רענן,
נישא כעל גלים.
לשלום,
נפרץ זוהרו,
כאור – השמש;
מעל תכול – שֶקֶק*,
זיקיו,
את דרכנו מאירים.
*שֶקֶק: הכוונה לים סוער וגועש, אותו דימיתי, למשק – מים הומים
[ליצירה]
לגבי 92
באתה תקופה, שזה היה סך הכל, איזה שלוש ארבע שנים אחרי שהגרתי לארץ, עוד לא הבנתי מספיק את המציאות הישראלית. היום, אני מכיר אותה; וזאת הסיבה, שמזה הרבה מאוד שנים אני איש שמאל רדיקלי ומתנגד לציונות.
את זה, אני עושה ממניעים פטריוטיים בלבד, כי אי-אפשר, בתור תושבי הארץ הזאת, להתעלם מתרבות ולאומיות ערבית-פלסטינית, שהנם חלק בלתי נפרד מהנוף וההיסטוריה הישראלית.
אני מקווה, כי בעתיד יווצרו תנאים נאותים, שיאפשרו התאחדות מרצון בין שני עמינו והפיכתם למדינה אחת משותפת.
[ליצירה]
הבהרה
השיר למרבה דאבונך, מכוון לא לערבים, אלא למדינת ישראל, דווקא, אשר במסווה פטריוטיזם מדומה, ממשיכה בכיבוש השטחים הפלסטיניים ובדיכוי האוכלוסיה הפלסטינית האזרחית.
[ליצירה]
הבעיה, איננה בלבול
הבעיה, זה לא ששמאל מבולבל, כדבריך. פשוט מאוד, השמאל הישראלי חצוי, כשמצד אחד, ניצב שמאל ציוני, המבקש להיפרד מהפלסטינים על ידי הקמת גדר ומאידך, השמאל הבלתי ציוני, מה שנקרא: השמאל הרדיקלי, שמעוניין בשמירה על המגע עם הפלסטינים ועל מדיניות של פתיחות, גם אחרי שיושג השלום.
[ליצירה]
אתם מעוותים את משמעות השיר
אל תנסו אתם להכניס לתגובותיכם ליצירתי הנ"ל, נימה אנטי-ערבית! במילים על הנאציזם האירופי, כוונתי קודם-כל, ליחסה של אירופה למדינות העולם השלישי, בתקופה, כאשר עדיין היו קולוניות אירופיות, שאגב-אורחא, ישראל כל-כך סייע לאירופה לדכא אותן.
[ליצירה]
למיבלאש
על שירים חברתיים אני לא מתבזבז, כי נושא חברתי, הנו בין החשובים והמציאותיים ביותר, שלמרבה הצער, רוב המשוררים המודרניים, לא מרבים לתת עליו את דעתם.
שמואל