חלק א'

אי שם ברוסיה הקפואה והרחוקה, ישבו שני מתמודדים ושיחקו ב-'לרדוף אחרי אוקטובר האדום' או בשפתנו- 'צוללות' (באטעלשיפ"ס בלע"ז). ולא סתם שיחקו, היה זה משחק גורלי בין נציג בעלות הברית לבין נציג ברית המועצות וחברותיה הקומוניסטיות, שכל מהלך שארע במשחק התרחש גם במערכה שנטשה במימי האוקיינוס השקט, כלומר: הצוללות סודרו על פי סידורם של המתמודדים, וכל מהלך בין פגיעה ובין החטאה, ארע גם בים. דרך מרושעת- אך הכרחית[1]. המשחק היה צמוד מאוד עד שלבסוף קרא נציג בעלות הברית את הקריאה המפורסמת: "E-6", והמשחתת, האחרונה מבין ספינותיו של יריבו, הושמדה. מאז אותו משחק הרה גורל פירוש המושג 'אישוש' הוא נצחון גדול מאוד.

חלק ב'- אחרי 20 שנה.

ביום קיצי אחד, הופיעו פתאום בשמי כדה"א בקבוקי קוקה-קולה גדולים ואיימו להשתלט על העולם[2]. באומץ רב או טיפשות גדולה (כפי שנוהגים רוב הרעים להזכיר לטובים באומרם: " או שאתה טיפש מאוד או שאתה אמיץ מאוד, הא, הא, הא!"), הצליח טייס אמריקאי אחד, בשם ג'וליאנו פפסי, להעתיק את רכיבי המשקה[3], ופתח מפעל משלו[4]. כשראו הקולות, שהתחרות קשה מדי (שכן, מחיריהם היו גבוהים מדי, והרבה מכורים נפלו ברשת המתחזים האנושיים), התחפשו למכונות פחיות גדולות ואדומות מרוב תסכול. פפסי, הוכתר על ידי המכורים הכבדים שלו (סוג של חברים דמיוניים), כמי ש- "אישש קולות", ומאז, תואר מפוקפק זה עבר במהלך הדורות להיות תואר לאיש רב פעלים וכשרונות, אך תואר זה בטעות יסודו, ומשמעותו האמיתית של מושג זה, היא משמעות מעוותת זו.

מסקנה: אנשי אשכולות אמיתיים הם אלו ששותים קוקה-קולה בזמן משחק של צוללות.