לקחת את מעט החלודה שנותרה ממני
הצתת אותה בפרפורי אש עזים
ובמגע הקסם של ידיך
היא הפכה לזהב,
נוצץ בין להבות רכות
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הי!!! ב"ה יש לי גם כמה זכויות שמורות פה: הוא הקריא לי בטלפון ואני הקלדתי! נהנהנהנה, ועוד נה. --- הי, זה שיר כ"כ יפה, כשמסתכלים עליו בהקשר הצבאי. באמת, לקחת את הצבא ולהפוך אותו ל*זה* - צריך בשביל זה המון כשרון. ובכלל, אמרת שאין לך כח ליצור בתקופה הזאת... שקרן! סתם חיפשת תירוץ כדי לא להופיע בפרגוד במוצ"שים :-P [ליצירה]
- [ליצירה] חביב, הייתי מכניסה למילון שלי. (מכיר אותו?) [ליצירה]
- [ליצירה] שנון, יפה ונכון. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, מה הפלא? ב"ה מה הפלא שהנעל התלהב מהשיר? הרי השורה האחת לפני אחרונה, אותה שורה שלא התחברה לעדי (ואף לי), די דומה לשורה מסויימת מהשיר האחרון של אותו נעל. אודיה, מה עם זכויות יוצרים? ובכלל, אם השורה הזאת לא מתאימה לדעת עדי ולדעתי, אז לה לשים אותה? (סתם כדי להתחנף לנעל?) [ליצירה]
- [ליצירה] אהההההההההחחחחחח ב"ה מממ... כמה אוויר נשפת בי הרגע! אסוציאציה חופשית: מזכיר לי את ההדים ביצירה עם החימר. עוד אסוציאציה שעלתה לי: ריק לא רק יוצר הרמוניות. כל העולם בנוי מריק! אם לא היה ריק היינו נקודה אחת קטנה מרוכזת מאוד. כל השוני שבין דבר לדבר בעולם קיים בגלל הרווחים, ואכמ"ל. אוף, היה לי יותר מה לכתוב, התבלבלתי באמצע [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה למויש: ב"ה מויש יקר, כמעט כל משפט שלך מסתיים בנקודָתיים-שלוש, מכיוון שאתה נוטה להסתרה מסויימת, ובסגנון הדיבור שלך אתה משתמש במשפטים בצורה שבה אתה לא מגלה את כל מה שרצית לאמור, אך גורם לקורא להבין את זה כדבר מובן מאליו (ובכ"ז יש כאן משו מן ההסתרה). כמו"כ, אתה מאוד מהוסס, לפחות כך הייתבזמן כתיבת ההודעה, וכמובן הנקודות הן גם תוצאה של המשקעים שעליהם רמז האדון לומש, ואכמ"ל. עד כאן קשקושי שכל. --- כאחת שגאה לאמור שראתה כבר יותר ממה שכתוב בחלק זה של הסיפור, אני מחכה בקוצר סבלנות לראות איך יגיבו על חלקים אחרים, וגם מצפה לראות את הסוף הסופי, שנגרר זמן רב מדי, יש לציין. אי לכך ובהתאם לזאת, מצאתי לנכון לתמוה ולרגוז על המשפט הבא, או יותר נכון על הסוגריים שבתוכו: "אבל אני אחכה עוד קצת (או הרבה - לא יודע) לפני שאני אכניס אותו". על ילד, למשל, כעסתי כשהוא האט במיוחד בפרסום החלקים של גשרים, אבל ניחא - עוד אפשר ללמד עליו זכות ולאמור שאין לו זמן והוא צריך זמן ע"מ לכתוב אותם. אבל עליך אין שום נקודה של רחמים: הכתוב כבר בידיך ואתה, מתוך רשעות והתאכזרות בלבד, לא חושף אותו לעולם הרחב. הא לך! (ולא לזלזל במשפט האחרון שנשמע ממקלדתי, הוא ציטוט מתוך אלתרמן! "תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך!" מתוך השיר פגישה לאין קץ! עמ 8, "שירים שמכבר", הוצאה כלשהי). [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. :( [ליצירה]
- [ליצירה] ואני... ב"ה אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד. ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. ב"ה היתי מגיבה על כל אחת ואחת מהיצירות שלך שכרגע גמרתי לצלול בהן, אבל אין לי משהו מיוחד להגיד, חוץ מלהביע תדהמה ועונג צרוף מהכשרון שלך. אני לא רוצה להפיג את הקסם של היצירה הזאת, שלמרות הסוף הנורא נשארת יצירה מדהימה, ולכן רק אביע את הזדהותי עם אוריה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, שמואל היקר... ב"ה אכן, מותר להשתמש בכתיב לקוי לשם ה-ח-ר-י-ז-ה. אך אם תשים לב, אין בשיר שלך א-ף שורה שמתחרזת עם "קודר". ואתה גם כותב "זיעקי" במקום "זעקי". מכאן שאתה טועה סתם, פשוט כי אינך יודע לכתוב נכון, ולא לשום תכלית נעלה ומשגבת. [ליצירה]
תגובות