[ליצירה]
נשמת כל חי הכריחה אותי!
בכלל לא התכוונתי לפרסם את זה לעיני כל. רק הראתי לה את מה שעוללתי לאנטילופה שלה! אבל עכשיו אין מוצא.. היא לא מוותרת לי ולא נותרה לי ברירה אלא לפרסם את זה
כאן, לעיניכם:
בתמונה מוצגות לופה (משמאל) ואנטי-לופה (מימין).
[ליצירה]
מישי אחרת מציעה לפונדלה מורטה להוריד את ארבע השורות האחרונות בתגובה שלו.
אביב - נדמה לי שהמילה חצוף דווקא שייכת. היא מתייחסת לרעל שלה (של בת הזוג), שבשעת כיסוף מתחזה לצוף. דווקא שלוש השורות האחרונות מוצלחות יותר משאר השיר לטעמי. חמודות ושנונות ונכונות ומבטאות את העיוורון שהאהבה גורמת.
[ליצירה]
מתקרבת -
ב"ה
אם לא שמת לב, כשהוא מדבר בשם עצמו הוא נשאר בסגנון המיושן והגבוה. הוא עובר לסגנון יומיומי רק כשהוא מצטט את אשתו. ומובן למה, הרי היא מאלה שרוצים להיות מודרניים ושלא מגדירים עצמם דתיים.
[ליצירה]
יצחק'לה..
ב"ה
אם אחותך לא תרביץ לך, היא תחטוף מכיווני. ההחלטה בידה, לסבול ממני או לסבול ממך. בכל אופן, כבר השלמת על עוף, אז אני מבטלת את המכות.
[ליצירה]
ואולי
ב"ה
דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם.
[ליצירה]
ולדעתי,
ב"ה
הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע.
תגובות