[ליצירה]
הו, נהדר!
אם תפרצי עוד כמה גבולות, תוכלי להיות מתומן, או אפילו מצולע בן 23 צלעות, אם את רוצה. ואם תמשיכי ככה, תצליחי לשאוף לעיגול, כי מצולע משוכלל שמספר צלעותיו שואף לאינסוף הוא כבר ממש כמעט עיגול!
[ליצירה]
נגה נגה! את ילדותית, את כותבת מילים חיצוניות כקליפת נגה, את מרושעת, את הוא הצד האפל בהתגלמותו, את בחורה רדודה שמתלהבת משנינויות חסרות תוכן, ובנוסף לכל את מכשייפה! נכון? אה, בעצם זאת אני.
ועכשיו נעבור לגברת הנכבדה:
צחית צחית, לפני שאת באה לבקר, קראי נא את המילים שאת עצמך כותבת:
"כמובן שטיבול שנון עלול להוסיף נטבח"
ראשית: תיבול זה ב-ת'.
שנית: נדבך זה ב-ד' ו-כ', נטבח זה מישהו שנרצח באכזריות. אם טיבול מוסיף נטבחים לעולם, לא כדאי לטבל. אבל ממילא א"א לטבל אלא רק לתבל.
שלישית: המילה "עלול" לא שייכת כי היא מבטאת נימה שלילית, והנדבך הנוסף עקב השנינות הוא דבר חיובי ולא דבר שלילי. על כן היתה מתאימה לכאן המילה "עשוי".
בעצם, ההערה האחרונה לא שייכת, כי הוספת נטבחים היא אכן דבר שלילי ולכן יש לומר עלול.
ובכן, המסקנה העיקרית שנובעת מן הדברים היא שקליפת הנגה , בנוסף לכל פשעיה, גם בחרה בדרך הקלה והוסיפה נטבחים לעולם.
אבוי לך, נגה.
אך אל דאגה, אומרים שעד הושענא רבא ניתן לכפר על עוונות. יש לך הזדמנות אחרונה!
[ליצירה]
שיר - הלל, למדינת - ישראל, !
ב"ה
(שיר זה, מוצע כתחליף - נוסף, להמנון - המדינה;)
יום - חדש, אורותיו - השיאיה!
השיאיה - אורותיו, אורותיו - הגדולים, הושאויו!
ויושאויו, אורותיו, ויבוא, אור גדול -
על - כל, אומות - ישראל,
על האומה - הפלישתית,
האומה - הרוסית,
האומה - הרומנית,
והדרוזית - גם;
כן, כל אומות - ישראל,
קמות - לתחיה,
לשמש - ולבריכה!
האח, הידד, הקץ - לכיבוש. (פזמון. יש לחזור עליו עד בוא המשיח)
---
שיר יפה?
[ליצירה]
רק הערה קטנה, מחוץ לדיון:
פונדלי החביב,
עם יומרה ואגו עצומים כשלך, כדאי שתלך ללמוד קצת א-ב בסיסי, שכן לא מכובד שאביר נעלה כמוך כותב בשגיאות כתיב.
שגיאות מי יבין מנסתרות נקני.
אגב, איני יכולה שלא להוות פרסומת מהלכת לעצמי, לפיכך אתה מוזמן לעיין במילון שלי וללמוד מהן שגיאות נכונות ומהן שגיאות לא נכונות.
[ליצירה]
הערות, הערות!
ב"ה
קודם כל הערות על התגובה שלך - זה לא נח מיקל מקהילתקודש חפיפנבערג, זה נח שמייקעל מישיבת עויישה חיים! אבל נסלח.
ובקשר ליצירה - מה, זהו?
ומה עם החייל? ומה עם המתנחלת עם התיקים? כלומר, שמחמית זה לא מספיק, יש עוד סוג של מתנחלות, כאלה שלא ממלמלות ולא מחפשות אנשים הגונים. אה, ויש את הסוג החשוב ביותר של טרמפיסטיות, שזה אני כמובן! סוג של בחורות מסכנות שמסיימות שבוע ארוך ומייגע של עבודה ומחכות באיזה צומת די סואנת בין ירושלים לת"א, מקום כזה ששום נהג צפונבון מהמרכז לא עוצר לטרמפיסטים, ואפילו לא לטרמפיסטיות, ופתאום קולטות איזה מכונית שעוצרת, באות לשאול אם זה לירושלים, ורואות את הפרצוף שליד הנהג מחייך חיוך ממזרי כזה ואומר "לירושלים" ו"זאת הזדמנות טובה לנקום"... אז הן נכנסות למכונית באכזריות, וגורמות לממזי לסובב את צווארו כליל כדי לשוחח איתן לכיוון המושב האחורי. והכי נחמד זה שהן שואלות אם אפשר לעשות שיחה וממזי מגיש להן את הטלפון שלו, וד"ל. אין ספק שזהו הסוג המשמעותי ביותר של טרמפיסטיות.
אה, ונהנתי מהסיפור, אגב.
תגובות