כורעת

תחת העומס,

עומס הכאב.

דומעת,

ודמעותיי-הופכות לפרחים

שעוד יקטוף למעני.

אך עתה-

לא פרח,

לא פרח יביא

כי הכעס,

הכעס שסכסך

הוא כעסי הבלתי-נשלט,

המתפרע.

ובכעסי צעקתי

ואותו הרתעתי,

ועתה אני לבד-

כואבת.