מלא בייסורים יומו,

מראש אותם תכנן הוא,

רצה לא להמעיט ערכו,

שימר עת שגידע.

ביגונו תלה שלטים,

בהן מילה או שתיים,

מידי ימים אסף אותן –

קיבל כך שיר בינתיים.

ליפף את החבל על ידו,

נשף כאב הוא אל קירבו,

אפף ימיו בערפל,

דימה עצמו תמיד לצל.

חשף נסתרות של החיים,

חקר כאב למרחקים,

אהב את העוגמה כל כך –

לאהבה אחרת לא נסחף.