חייה נחלקים לכמה תקופות,

ובחלק מהן היה ממש קשה לחיות,

אך מזל שהיא צועדת תמיד לפנים,

לכן השגיה הם כאלה חסרי תקדים.

אלא שאל לכם לחשוב כי זהו סוף הפרשה,

היות ודרכה עוד טרם הסתיימה.

עליה לצעוד עוד על שבילים לא מוכרים,

עליה לטעת בדרך עוד כמה עצים,

עליה להביט כל העת לפנים,

גם כאשר דברים רבים את דעתה מסיחים.

והצעידה לא קלה כפי שזה עלול להיראות,

אך אין מה לעשות – עליה לצעוד כדי לחיות.

והחיפוש האין סופי שאותה הוא מנחה,

טרם הסתיים אך אולי קצת התקדם,

וימיה מלאי הפתעות נעימות,

כי מכל דבר הרי ניתן ללמוד,

ומכל התנסות לא טובה,

היא מנסה להגיע לשורש הבעיה.

כמובן, ישנן תקופות מלאות חרדות,

תקופות בהן הכי פשוט רק לשבת ולבהות –

אך מה יניב מצב זה?

עליה קדימה להמשיך לצעוד!

ובינות לעצי החוסר וודאות,

מדי פעם כמה קרני שמש חודרות,

וחייה מוארים מכל מיני בחינות.

כשענן כבד מעיב על הקרניים השמחות,

היא משתדלת על החשכה לחפות...

מזל שיש זיכרון מתוק,

גם אם הוא ממש רחוק,

אשר משיב אותה אל המוטב,

אשר מניב ממנה את המיוחד.

ובסך הכל היא בחורה די ייחודית,

יש לה הרבה מה לעשות ולהשיג,

והדרך מלאה בקוצים וזרדים,

ולכן לאגפם מנסים.

והאיגוף לא תמיד קל או אפשרי,

אך לוותר זה הרבה יותר טיפשי.

וחיוך מופיע על פניה בכל מצב שהוא:

שמח, עצוב, מביך ובלתי אפשרי...

בעברה לא הייתה מחייכת כמעט כלל,

אך מזל ששלב זה כבר עבר,

והיא מאמינה עתה יותר בתקווה עצמה,

כי פשוט נהייתה יותר אמיצה...