מנסה לחשוב מה את חשה
אך לא יודעת היכן להתחיל
בחושך, ביום גשום.
מדמיינת אותי איתו-
וריח של אובך מעפיל
ככה שנינו יושבים
ויש פחדים של עבר-
מסתכלת בעיניו
ומנער טוב-נהפך הוא לבר
נהפך לזועם, לרועש
לתוך הגוף והנפש פולש
ואין מנוס-
אין לאן לברוח!
מאחד- נהפך להרבה
שם באפלה
ואת כזו קטנה, כזו תמימה...
שעוברת בגלגלי השיניים
האם זה מה שחשת?
מה שאני מנסה להרגיש?
האם מותר לדבר? או להחריש?
האם אי פעם אוכל באמת להבין
להיות שם לצידך,
ולתת לך, בי להאמין.
תגובות