טריו / לזכר הנופלים

חייל ששרד

לא לאותות המלחמות

לאות גבורה איני זקוק,

רק את שמם מתוך התופת

לראות על אבן החקוק.

את שמותיהם כבר לא אזכור

בחלומות פניהם שבים,

לכבוד לי זאת אשמור

איך לצידי הם נלחמים.

הן את חיי להם שחב

היו בנים היה גם אב,

עלי שמרו הם מכל רע

להם נותרו אותות גבורה!

לא לתודה

לא לתודה הם ממתינים

להערכה לא משוועים.

על כי אל תופת דהרו,

עת העשן והגופרית, עיניים שצרבו.

עת עופרת סביב שרקה

את מנגינת הקרב,

לסגת מחשבה: הרי שלא עלתה,

על עקביו איש לא סבב,

בשעתו כשזב הדם,

אף לא חלמו שזה חינם.

איך מנהיגינו היקרים,

אדמת הדם סתם מחזירים.

אבוי!!!

העם הזה

בתוך הדיונות והחול,

של הנגב הגדול,

בין נקיקים והמשעול,

אם נצטרך נמשיך לזחול.

על ארצנו, לא נתפשר,

נמשיך ללחום ואף יותר.

אך אם חיינו יסתיימו,

מתח כבוד לנו שימרו!

                                            31.12.05