ארצי הוא בחור תמיר גבוה ושפיר, אולם כשנולד כולם אמרו עליו שתפור עליו להיות תפרן(דווקא הוא חלם להיות חייט אבל את זה הוא חלם באספמיא כך שזה לא ממש נכון) כשגדל והפך לעלם הוא החליט שיכול להיות מסקרן לחפש משמעות לחייו, אז הוא יצא לטְרֶק בחיפוש אחר התשובה לשאלה הנצחית:
"אם אני חושב משמע אני קיים, אבל גם נמלה קיימת והיא לא כל כך חושבת(ככה לפחות היה נדמה לו) אז הקיום שלי כבן-אדם בעל גוף ונשמה(את המושגים האלה הוא למד בתנועת הנוער- "תנועת המוסר") הוא קצת יותר עמוק מרק לחשוב כל היום, וחוץ מזה אם אני אפסיק לחשוב אני לא אפסיק להתקיים נכון?
כך המשיך לו ארצי לחשוב(הוא עדיין פחד לנסות את התיאוריה שהעלה במשפט הקודם) תוך כדי הליכה על רגבי אדמתו ואז הבין בעצם שהוא רוצה את האבנים האלה שהוא דורך עליהם(?!) וממש בא לו לחונן את העפר שמתחתיהם¹ (?!??!?)
"??? איזו מחשבה מוזרה! מה זה קשור עכשיו?" שאל את עצמו, אך עצמו לא ענה, כנראה שהוא יצטרך גם לענות לעצמו.
"עליתי פה על משהו!" אמר ארצי בעודו צופה על הנוף הבראשיתי ממרומי הגבעה שעליה עלה .
לפתע הרגיש איך צינורות השפע שלו מתמלאים בעוצמת החיים של האומה והרגיש רעד בחלק קטן של גופו, ואז הבין שכנראה קיבל עוד אחת מאותם "אגרות הרעיה" (עֶסֵמֶ"ס בלעז) שקוראות לו לשוב בזמן לארוחת ערב משותפת.
ארצי החליט הפעם להתעלם מקריאותיה של העזר כנגדו, ולהתחיל לחקור את התובנות שנכנסו לו כרגע לתוך סגולתו הפנימית הנשמתית היהודית הכלל ישראלית (כבר אמרנו שהוא היה יהודי?).
ארצי הבין שהאדמה שהוא דורך עליה היא לא סתם אדמת גרניט מעורבת בכורכר ממחצבת "כור מחצבתו" בע"מ מכרכור, הסלעים האלה הם לא סתם מחסה לשפנים, וההרים הם לא אותם הרים מהגלויות מחוץ לארץ.
היה שם משהו יותר.. יותר...
עם כל מחשבה ומחשבה ארצי הבין שהוא יותר נקשר לאדמה שאבותיו דרכו עליה, שזה לא סתם אותו נוף שיש לכל אומה וע"י זה היא מושכת תיירים ועושה כסף.
ארץ ישראל (כן, הוא עדיין גר בארץ למרות הקיצוצים ובלי קשר לשביתה בנתב"ג) היא לא איזה סתם קניין חיצוני (משפט נחמד שהוא קרא באיזה ספר... אולי.. "אורות רבין"? לא, זה בטח אחד אחר) שאבותיו קנו בקניין חצר, היתה שם הרגשה שרק על האדמה הזאת הוא יכול לפתח את רעיונותיו ודמיונותיו, שרק על ארץ ישראל השלמה אפשר לחיות חיי קדושה.
ארצי הרגיש כבר מתחילת השנה שעיני ה´ אלוקיו תמיד באדמה הזאת (בדיעבד הוא הרגיש את זה גם בסוף השנה²) ולאחר הסקת מסקנות החליט ליישב את ארצו מולדתו שהרי בטח היא נוצרה בשביל לשבת בה ("אז מה, היא נבראה בשביל תוהו? ³", חשב לעצמו).
מיד שלף את מכשיר הפלאפון שלו וחייג לאשתו, לאחר כמה צלצולים כושלים הבין ששכח להוסיף את הספרה החדשה ואז חייג שוב.
"הוי ארצי, סוף סוף התקשרת!" ענתה מייד אשתו שהיתה מחוברת פק"ל לאוזניית הבלוטות´ האלחוטית (699 ₪ ברשת דינמיקה)
"מולדתי, הר טרשים קירח מצאתי ובו נגור בתוך מבנה יביל (= קרוואן)!" אמר ארצי בהתרגשות מהולה ברגש.
אבל ארצי מה יש לנו לחפש שם? איכות חיים יש לנו כאן ב"כפר זהובּים", יש כאן גם אוויר טוב, ושכנים נחמדים, מה עוד צריך בסך הכל בן-אדם בשביל לחיות?" שאלה מולדתי אשתו הנאה והחסודה "וחוץ מזה מסוכן שם נורא - אפשר ליפול על איזה סלע מחודד ולשרוט את השעון".
"מה קרה הצטרפת להזויים של "שלום עכשיו"?!" אמר ארצי בפרץ עוזה
"?!?!?" שאלה מולדתי
"אֵה.. אַהה.. סליחה, אני מצטער יש לי טראומה מתכנית ההתנתקות ז"ל כבר אמרתי ל"מנהיגות יהודית" למחוק את מספר הטלפון שלנו מהמאגרים שלהם."
"בכל אופן, את צריכה להבין מולדתי, אני אוהב אותך מאד ומרגיש קשור אליך בעבותות קדושה וסגולה פנימית, אני מרגיש שאת לא סתם עוד אחת שהקשר אליה ניתן להסברה באיזושהי השכלה הגיונית אנושית, שהקשר בינינו אינו סתם חומרי כמו לקוח וחנות שתמיד יכול לעבור לחנות אחרת במקרה של הפקעת מחירים, אני אוהב אותך למרות כל הקשיים, ואני לא אתן אותך לאף אחד שמנסה להפריד בינינו, לעולם לא אתנתק ממך מולדתי! ואם אצטרך אמסור בשבילך גם את נפשי! הקשר בינינו הוא אלוקי ואיננו דומה לשום דבר אחר!" אמר ארצי ספק לאשתו, ספק לעצמו, והמשיך "את צריכה להבין מולדתי, בתור בן לעם היהודי, העם הנבחר, זכיתי למתנה מבורא עולם - ארץ ישראל שהיא ארץ מיוחדת במינה לא דומה לשום ארץ של שום עם, והיא לא עוד מקום לגור בו, נוף יפה יש גם בחו"ל, שלג? יש הרבה יותר ברוסיה, סקי? יותר טוב בשווייץ, נהרות ואגמים? בטורקיה לא חסרים, אז במה באמת אנחנו קשורים לארצנו? האם הקשר שלנו אליה מתבטא בלגור בעיר ולחיות חים רגילים כמו כל בן-אנוש? את זה אפשר לעשות גם בחו"ל ואפילו יותר בזול, לא אשקר לך.
אם כן איפה הקשר המיוחד שלנו לארצנו, שונה מהקשר של שבדי לשבדיה?(לדוגמא) במה הוא מתבטא? "ארץ ישראל נקנית בייסורין" - להרים את המקרר עד לדירה שלנו בקומה עשירית בבלוק נחשב לייסורין? אני לא בטוח.
אני מסתכל סביבי ורואה את כולם הולכים לעבודה, מפרנסים משפחה, מחנכים לתורה ולמעשים טובים,ונכון, בבוא היום כשתהיה הפגנה בכיכר רבין קרוב לוודאי שהם ילכו אליה כמו כולם, אבל אהבת הארץ לא טבועה בהם, יותר מזה- הם לא חושבים על זה יותר מדי, הם עושים את מה שכולם עושים.
אין להם בעיה לחזור מהפגנה נגד פינוי יישובים ולטוס אחרי זה לטיול בחו"ל - "הנחת פעם תפילין בג´ונגל?" שואלת הפרסומת וחושפת בפנינו נופים מרהיבים של ברזיל - הארץ המובטחת... (לברזילאים אולי...)
לא! לא עלינו לארץ כדי לברוח מרדיפות ואנטישמיות, לא עלינו לארץ בגלל נופיה, לא עלינו לארץ בגלל יוזמות כלכליות וכלכלת הייטק מצליחה, לא עלינו לארץ כדי ללמוד תורה בשקט, לא עלינו לארץ כדי להקים קהילות ובתי כנסת ולחיות חיים יהודיים באין מפריע!
את כל הדברים האלה אפשר לעשות כיום גם בחו"ל, ולפעמים אף יותר טוב מאשר בארץ! "המחשבה על דבר ארץ ישראל , שהיא ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה.... אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל" (פסקה ראשונה באורות)
כולנו רואים היום את היסוד הרעוע שהרב קוק זצ"ל דיבר עליו מתמוטט לנגד עינינו - אנשים שמגלים שבאמריקה עולה פחות כסף לחיות ויש יותר פרנסה- לא חושבים פעמיים ויורדים מהארץ, אנשים חושבים שבארץ מסוכן עם כל הפיגועים יורדים מהארץ למקום יותר "בטוח", חלוצים שבעבר הקימו את המדינה והפריחו את השממה, לא מבינים היום למה צריכות שלש משפחות לתקוע קרוואנים באיזה חור ולעצבן את הערבים/בוש/אומות העולם (מחק את המיותר- הלוואי היה אפשר למחוק את כולם)
ומה עלינו? האם אנחנו באמת מבינים את יחודה וקדושתה של ארץ ישראל? האם אנחנו באמת אוהבים אותה ומוכנים למסור את נפשנו עליה? או שמא גם אנחנו עומדים על "יסוד רעוע" אשר בעוד דור או שניים יפול ואז גם אנחנו לא נראה חשיבות בישוב כל גבעה בארץ ישראל?.
את התשובה לשאלה זו על כל אחד מאיתנו לחפש בעצמו ולברר לעצמו איפה מתבטאת אהבת הארץ שלו.
¹"כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" תהלים (ק"ב, ט"ו)
² "ארץ אשר ה´ אלהיך דרש אתה תמיד עיני ה´ אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" דברים(י"א,י"ב)
³ "לא תוהו בראה לשבת יצרה" חגיגה ב ע"ב
תגובות