(מוקדש למני ושני וולף לרגל הולדת בנם בכורם)

פורְט: יין ממוצא פורטוגזי במקורו; מחוזק, מתקתק, בעל ניחוח פרי וטעם אצילי. על פי הגדרת החוק הפורטוגזי, יש לייצרו מענבים הגדלים בעמק הדואורו, לחזקו על ידי ברנדי המתבגר ביקבי VILLA NOVA DI GAIA ולבקבקו מעט לפני מכירתו.

פורְט

לעזאזל! ידעתי שלא הייתי צריך לבוא לכאן. אני לא מכיר פה כמעט אף אחד, חוץ מאשר את המשפחה המטומטמת שלי. כל ההמוניות הזאת והפטפטת האינסופית ממש לא עושים לי טוב. בחיי שהייתי מסתלק מכאן אחת ולתמיד (והאמת שהיו דברים מעולם) אלמלא הייתי רואה אותו ניצב בודד בפינת השולחן, כהה וקודר אך בעל מראה מבטיח - בקבוק יין פורט מאובק וארגמני. רק בשבילו אני עוד כאן, ממתין שמישהו כבר יפתח אותו כי לי פשוט אין את האומץ וגם לא את היכולת.

אבל אז הוא הגיע - המנוול שסיפרו לי עליו. זיהיתי אותו די בקלות לפי המראה המחוספס וההליכה המהוקצעת. התכוננתי לגרוע מכל ובינתיים הבחנתי בצליל מעומעם של חליצת פקק שעם מבקבוק. ניחוח הבוקֵה אפף את הכל ובישר ניצוצות של שמחה. המנוול התקרב אליי והתעסק בעיסוקיו הידועים ומיד אחר כך בירך ברכה אחת ועשה את מה שעשה. צרחתי מכאבים ושמעתי את אבא שלי מברך עוד שתי ברכות. בעודי מתפתל ומילל מכאב הרגשתי את טעמו המשובח של הפורט מחליק לי אל תוך הגרון. תוך כמה שניות הייתי בסוטול, הכל היטשטש לנגד עיניי, כל חושיי התערבבו יחדיו ואיבדתי אחיזה בסובב אותי.

סופסוף הרגשתי כמעט כמו פעם. היה שווה לצאת לאוויר העולם ולסבול את כל כאבי הברית רק בשביל העונג המשכר הזה. עכשיו ברור לי שישנה תקווה לכל העסק המוזר הזה. הנה באה השינה...