מעשה באדם ובו רוחות רבות התווכחו הרוחות מי מהן החשובות. באה החכמה ואמרה אני עיקר, בזכותי האדם צועד אלי מחר. מכוחי הוא מבין, בזכותי הוא משכיל, מחמתי את הכל הוא יכול להכיל. מיד נגשה השמחה והתריסה במרירות מבלעדיי אין חיים, מבלעדי אין משמעות. שלווה ומנוחה אני מעניקה בהעדרי שוררת תעוקה. הכריזה בתרועה רוח הנגינה אני מקומי במעלה עליונה! על ידי מביעים את תוך הנפש, כל השאר רק רמץ ורפש. בשקט בשקט ענה המוסר בזכותי האדם לא אכזר, כל מידה טובה אצלי מראש, אני הוא מלך האנוש! צעד המוות לשמע קול תותחים, לפניו נזרקים אלפי רובאים, את נפש האדם קצר ואמר סופו של כל אחד רע ומר אל חיקי כולם חוזרים, אני הוא מלך החיים.