מוקדש לידידי יצחק בזק לרגל נישואיו

אייזק

כולם כבר כתבו ושפכו את כל ידענותם על הדפים, ורק אייזק עדיין בהה החוצה דרך החלון. הוא היה עסוק בלהביט בגבעה המוריקה ובפריחת העץ שהיתמר מראשה. הוא תמיד חלם לטייל על הדשא הרך ולשבת תחת העץ בעת הזנית, אך מעולם לא עשה זאת. "צעד רק בדרכים בהן צעדו אבותיך!", היה המנהל מצווה תמיד. "הדשא איננו שטיח לרגליך!", היה מוסיף ואומר. כך שבכל פעם בה היה חושב אייזק לצאת אל הגבעה ולהגשים את חלומו, היו צעקות המנהל מהדהדות בדמיונו.

"אולי בכל זאת אנסה לענות על כמה שאלות מהמבחן", חשב אייזק לעצמו. הוא נטל את העיפרון, חידד אותו קמעא והחל לעיין בכתוב. "תאר את ההבדל בין קריאת העורב לקריאת העורבני!", פרצופו של אייזק התכרכם והוא שב לבהות דרך החלון. "בשביל מה לעזאזל אני צריך ללמוד את הדברים הטיפשיים האלו? מהי התועלת שתבוא לאנושות אם אתאר את ההבדל בין העורב לקרפדה?", שאל את עצמו. "מדוע שלא אצא החוצה אל האוויר הצח ואטייל על הגבעה המקסימה?". המענה לא איחר לבוא וציוויו המפורסם של המנהל הדהד בדמיונו של אייזק. אך הפעם ההד הלך ודעך ואת מקומו מילא הד תמיהתו של אייזק: "אם מאז ומעולם אנשים היו צועדים רק בדרכים בהן צעדו אבותיהם אז לא הייתה לנו אפילו דרך אחת?!". "שאלה טובה שאלתי", חשב לעצמו, "באמת שאלה טובה. כדאי שאאזור אומץ ואשאל זאת את המנהל בהזדמנות!". אייזק שב והביט בעץ הרענן, והגלים החולפים על פני הדשא הפנטו את נפשו.

"אולי כדאי שתתחיל לענות על המבחן אדון חלמני!", צעקה המורה אל עבר אייזק. "כן המורה", ענה אייזק מתוך אינסטינקט. הוא נטל את העיפרון והחל לקרוא. "תאר את ההבדלים בין קריאת העורב לקריאת העורבני!", "נדמה לי שכבר קראתי את זה", חשב לעצמו, "וכבר אז לא היה לי שמץ של מושג מהי התשובה. כמדומני שהגיע הזמן להשתמש בדמיונו של שכני לספסל". אייזק פזל אל עבר המבחן של חברו וניסה לקרוא את שכתב. "עוף מייד אל חדר המנהל!", צעקה אליו המורה, "אתה חושב שלא ראיתי מה אתה מנסה לעשות?".

אייזק, שלא התרגש יתר על המידה, קם ממקומו ויצא את הכיתה. הוא צעד במסדרון אל עבר חדר המנהל ואת ליבו מלאה התקווה שסוף סוף יוכל להטיח במנהל את שאלת המחץ שלו. הוא קיווה שיהיה לו האומץ לעשות זאת ושהפחד לא יציף את ליבו.

בדרכו אל עבר חדר המנהל הוא חלף על פני דלת בית הספר, ממנה נשקפה הגבעה המיוחלת. הוא התלבט האם להמשיך בדרכו אל המנהל ולהקשות את קושייתו או לענות בעצמו על ידי הרגליים ולצאת מבית הספר. הוא התלבט בדיוק שנייה אחת והחל לצעוד אל עבר הגבעה המוריקה. הוא כל כך שמח להרגיש סוף סוף את הדשא מתחת לרגליו. "אני רואה בדיוק מה אתה עושה אייזק ניוטון, סור מייד אל חדר המנהל!", צעקה אליו המורה מחלון הכיתה. אך אייזק המשיך לצעוד אל עבר ראש הגבעה והתיישב תחת עץ התפוח.