שמעו נאומי, הקוראים אנשי דת לעצמכם! מתהלך אני בקרבכם ובדרככם צופה. מתבונן אני בכם, וכה ראיתי: אנשי דת אינכם, אלא אנשי חברה מאובנה, אדם ללא אל. הלא בשם דת ליראת אלוקים אקרא, ולא ליראת שכן. ואבוי על אלו אשר מפני שכן יראים לשנות הרגליהם, ומן השמיים אינם יראים. הולך "איש הדת" לבית אלוקים כשיכור לבית-יינו, אין רגליו הולכות אחר חפצו, כי אם חפצו אחר רגליו. וחבל שאף אלו עוקבות אחר עקבות נדושות בקרקע. כבוש את דרכך החדשה! נאום אלוקים מיני שמים, אך מי שְאל קרקע נדושה מבטו שלוח בל ישמע נאומי שמיים. לאותו שתר אחר אמת אשמור את רחמי, המורם מעם, ושמח אלוקים במעשיו. אה! דווקא אליו ברוע עין תביטו! "והלא בידינו היא האמת" תהנהנו לעצמכם, ותתפלאו על מעשיו. ועוד תזלזלוהו. הראו נא לי אמת זו שאתם אוחזים בה! או שמא תפרח מן היד בהראותכם אותה לאחר? ואולי היד האוחזת בָאמת קמוצה היא משכבר, ולא פתחתם אותה לראות: האמת בה? או אבן דוממה? ושמא היא ריקה? אזרו אומץ לב ופיתחוה, קורא אני! אם אמת בה – ראו אותה וזכרו קיומה, רוצה היא תשומת לב. אך אם אבן בה – יש לחקור, אימתי הפכה האמת לאבן? והיכן יש אמת צעירה? קומו, השליכו האבן מידכם, ותהיה היד פנויה לאחוז באמת! לכשתימצא כזו. או שמא מעדיפים לאחוז באבן, ובלבד שלא תהא ידכם ריקנית? ואם כבר ריקה היא – עצבוני עליכם חודר נשמתי, ומהול הוא ברחמים ובבוז. אך מופתע אינני. אחז לא תאחזו באמת, לא תמעכוה עד אשר ביד אדם תיכנס! האמת לאלוקים נודעת. והוא – איננו חיה כי תבייתוהו, איננו אדם כי תכירוהו, ואף איננו ענן, להפתעתם של רבים! איננו נודע, ואיננו מתנהג על פי משפטכם אף כי יש הרוצים בכך. אהה! כמה קטן הוא אדם! כיצד זה בטוח הוא כי יעניש אלוקים את אשר בעיניו הוא רשע? ראיתי כסיל שכזה. איננו יודע כי אין עיניו עיני אלוקים. ואם יבוא אדם על שכרו גם את זאת לא ידע, ומהו שכר זה – הרי אף היא תעלומה. שמע את דברי איש חברת אבן! אל תזלזל במבקש אלוקים, כי אם מעשיו נראים משונים בעיניך, הלא עיניך המה פגומות. כן, משונים בורא אלוקים את המבקשים אותו באמת! וכיצד זה לא יהיה משונה האיש אשר יכבוש נתיב לעצמו? משונה יהיה ובזה גאוותו תהיה! רק שהוא אין עניינו גאווה. הביטו, האין הם משונים בני האדם האדירים עלי אדמות? הנה יש אדירי לבב אשר דורות של כחושי דעת חלפו בטרם נתבקשה סליחתם. הלוואי ומשונה אהיה כאדירי לבב אלה! בחפץ לב סובל הייתי לעג עלובים! ובחפץ לב הייתי מתרצה אליהם עת יבקשו סליחתי. לב עניו שוכן בקרבו של דורש אלוקים, ועין צרה מפיגה ענווה. מי ביקש זאת מידכם! "עושים את מצוות אלוקים אנו" אתם אומרים, ועושים מצוות שכנים, ואף הם עושים מצוותכם. מי ביקש זאת מידכם! לומדים תבונת אלוקים, ואין היא בעינכם אלא שעשוע מחוכם. באימה הייתם לומדים אילו דרישת אלוקים הייתה זאת. מי ביקש זאת מידכם! מלל סרק היא תפילתכם אם חפץ קרבת אלוקים אין בה. ואם בזמן מלמולכם עינכם פקוחה על זולתכם לצר לו, תועבה היא בעיני. לא בפולחנכם כי אם בלבכם חפצתי, נאום אלוקים. בתלותכם בי חפצתי, עד אשר לרוח חיים אהיה לכם, לגילתכם ולאימתכם. בדרככם שהיא יצירת כפיכם חפצתי אף אם שונה היא, ואדרבה! אותך מעריץ אני, חוצב דרך, רודף שלום, לך אהיה לעבד ולתלמיד.