[ליצירה]
השם! למה את עושה את זה?
מקפיצה ומקציפה את הבפנוכו. (וזה מכאיב כל-כך).
המילים שלך, כמו תמיד, חותכות ובטוחות ומדויקות כל כך.
את מדהימה.
(נשיקות מאן...)
[ליצירה]
.
אה, ועוד משו- גם אם בכל זאת מחליטים לקחת יוזמה ולהתקשר לאנשים- זה לא עוזר כי הם לא מצליחים למלא את החלל שפעור אצלי כרגע ולאחר כמה משפטים לאים נפרדים וסוגרים את הטלפון עם ריקנות עוד יותר גדולה בבטן.
ואז שואלים מה כן אני צריכה כרגע.
ויודעים את התשובה.
ונכנסים לתוך השמיכה ובוכים.
סתם, לא תמיד זה נגמר כזה טראגי. לפעמים מציירים או קוראים או יוצאים לטיול לילי-לקראת-בוקר.
תגובות