נחתי בשקט ולחכתי קצת עשב,

לא הבנתי, מאיפה הטעם של העצב?

עד שראיתי, אנשים, נשים וטף.

הרגשתי אהבה אצלם, יותר מכל שמרטף.

אני סוס, סתם חיה מאולפת,

שאף סוסה באורווה, לא אוהבת.

הם אומרים שאני וחבריי, סתם פראים

אבל הם טועים,

כי האוכל באורווה, דווקא טעים.

אז מה איכפת לי לרמוס אנשים?

להרים צהלה ולהרוג ילדים.

ופתאום, כיסו לי את העיניים.

ותפסו לי ברצועה עם שתי ידיים.

התחלתי לרוץ, לכיוון המבנים.

והרחתי פחד של אנשים אומללים,

והשוטר שעלי, הפליא בי מכות,

חשתי, שאנשים נחבטים בי קלות.

הרגשתי חזק, אז צהלתי בעצב,

ונחתתי על משהו, נוח כעשב.

ואז, הוסר לי המכסה מהעיניים,

וראיתי שדם, נשפך כמים.

לבנה, התעופפה מעלי,

והעיפה ממני את אדוני.

אז התחלתי לקפוץ, להתחמק מאבנים,

וראיתי על הרצפה אנשים פצועים.

ואז, איזה מישהו, התקרב אלי בשקט עם סכין.

ושוטר הרביץ לו, ופתח לו את הפנים.

וילדה אחת קטנה, רצתה, רק  ללטף אותי בידה,

והשוטר שהרגע, הרביץ להלה,

הוריד לה את היד במכת אלה.