ב"ה יום רביעי כ"ב בכסלו התשס"ז. 13/12/06.
כמה עצוב ומוזר היה היום, עכשיו, לפני חמש דקות או 300 שניות, כשהודיעו לי שקרה משהו נורא, פתאומי ועצוב, אי שם בבית הסיעודי בקיבוץ לביא, סבא השתעל ונפטר אחרי מחלה שהייתה לו בזיכרון. ב"ה, אני לא מנוסה במקרים כאלה, אבל הבכי עזר לי, פשוט לא ידעתי מה לעשות, ישבתי לכתוב כולי דומע ורועד, ממלא את המחברת בדמעות שמורחות את הדיו, ואמא מתקשרת לדבר עם אבא בנוגע להלוויה מחר, ואני? הרגע חזרתי מהרקדה רועשת לחנוכה, לכבוד הקב"ה, שבזמן שאני רקדתי, שמחתי והשתוללתי עם החבר´ה, הוא ציווה על שטן טמבל, רוצח שכיר משווע, שילך ויחטוף לי את סבא, סבא שחי לו בקיבוץ, תמיד עזר לאנשים, אהב ילדים ושיחק איתם, עשה להם קסמים, התנדב במוסד למפגרים, איבד בן ונשארו לו שתי בנות, אחת זה אימא שלי, והשנייה דודה. ועכשיו, סבתא לבד בקן, הנשר ששמר עליה 50 שנה ויותר, נורה ע"י צייד, בהתחלה הוא נפצע וגסס, ועכשיו נגמל מייסוריו.
כבר חודש או יותר שסבתא חייה לבד בבית, כי העבירו את סבא לבית הסיעודי, המצב שלו הידרדר. באנו לבקר אותם הרבה, כמעט כל שבת שנייה, אבל כשסבא הועבר, באנו פחות. סבתא, כבר הרגישה בודדה כשהעבירו את סבא, אבל הבית הסיעודי קרוב אליה, ועכשיו, איך תגיע אליו?
תמיד חשבתי שהסתלקות אדם בגיל הזהב זה לא כ"כ נורא, סה"כ הוא חי לפחות 80 שנה, אבל מה זה זמן אם בהשתעלות שקרתה בפחות מ5 דק´ בן אדם נפטר?
מה זה זמן אם רק לפני 15 דק´ רקדתי, שמחתי, והייתי מאושר?
ומה זה זמן אם עוד שנייה או 5 דק´, יבוא המשיח, ייבנה בית-המקדש וסבא וכל השאר שנאספו אל עמם יחיו שוב?
תגובות