מצח גבוה
עיניי איילה
שרשרת דקה לבנה
על צוואר הכלה
הבתולה
על פיהַּ חיוך
של מזל וברכה
פניה אורים
נִפְתַּעַת
אל בן זוגה
חתנהּ
מתחת לחופה.
אריאלה אריאלה
-
סטודנטית של החיים
לקט יצירות
- אִמָּא שֶלִּי
- על "יונה ונער" של מאיר שלו
- אהבת מלכדון
- האוייבת שלי
- וְהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ מִתְרַחֶבֶת
קשור אלי
- [ליצירה] נ.ב. המילה האחרונה הקובעת ביצירה משום מה נשמטה (כשהסתכלתי) וכעת הוספתי אותה. זה משנה את כל המשמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] לפני שנים רבות ספרו לי על סיאנס שהתקיים במרפסת פתוחה בבית של רב שלא ידע (אחרי אחת המלחמות) מה עושים ילדיו [ספרה לי בתו]. ואותו רב מנוח ז"ל נכנס למרפסת ותפש את ילדיו במעשה. הם נבהלו כשנכנס והוא שאל אותם מה הם עושים. והם הסבירו לו. חשב ואז אמר: "טוב. תשאלו את הכוס - מתי יבוא המשיח " !!! והכוס החלה סבה על חוגה ועל עצמה וכמובן שתשובה לא הייתה. זה הסיפור. ובכלל, אם הכוס אינה לא בגן עדן ולא בגיהינום אלא אצלכם בסלון - היא אינה במקום בו עליה להימצא. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה יפה מאוד. אכן, במילים לא ניתן לגעת, מילה היא כמו מדליק נר מנר, ועוברת ומתכפלת מאחד לשני ולגעת לא ניתן. גם אושר ויופי יש ביכולתה של המילה להעביר, לא רק ניכור ... כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מה קרה לילדים שהפכו למלאכים היכן ינוח משכבם מי שוכן בחלומם ..... (היום יום קבורת הילדים מהטבח בטולוז...) [ליצירה]
- [ליצירה] כמו תמיד. ומה רב אושרך דב, תודה שאתה משתף אותנו ברגעים הפרטיים המקסימים האלה [ליצירה]
- [ליצירה] אבל חיים נוי - הן כתבתי "רבות מן השירה" ולא כתבתי "כל השירה" ולא את העניים אני מתארת ביצירה זו אלא את האנשים שיכולים להרשות לעצמם לנסוע לארצות העולם השלישי שם העוני הוא עמוק ביותר ולשוב לכאן ולתאר את התרשמויותיהם. מכל מקום, הרבה אפשר לקחת מאנשים אך לא את הרוחניות ולא את היצירות. רכוש רוחני שמפזרים באתר מי יגזול אותו ומי ייקח עליו זכויות ? כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לחיים נוי. הוא מת בשיבה טובה מאוד ואומרים שצדיקים עולים למעלה כשעם ישראל זקוק לו. אני רציתי לתאר את הכבוד האמיתי שחלק לו עם ישראל השני שהגיע ללוייה ללא התלהמויות תקשורתיות (אם כי לתקשורת אני חייבת את שעות הצפייה בלוויה). הלוויה הזו הראתה סוג של ישראל אחרת - זה כואב. והראתה גם איכות של כבוד אמת ורגש אמת - דבר כל כך נדיר כאן... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. סיפור קצר זה הוא האחד והיחיד שאי פעם כתבתי, לתחרות בעתון מעריב, 1979 או בדומה לכך. השתדלתי לשמור על כללי הסיפור הקצר של פעם, דהיינו, להכניס אותו במסגרת זמן קצובה, כאן של יום אחד. קשה מאוד לכתוב סיפור קצר. מצאתי אותו בתוך מעטפה לפני כחודש והכנסתי אותו לאתר. כן. הזמנים השתנו מאוד. אריאלה [ליצירה]
- [ליצירה] כן. גם לי זה מזכיר את עצמי פעם. אבל היום אני חושבת שאי אפשר לשנות אנשים כי רובם כאלה וגם כי ביקורת לא תעזור. אבל לפעמים מתעצבנים ואין מה לעשות. אז ככה. את כתבת מונולוג ומקבלת תשובות (רב שיח ?) [ליצירה]
- [ליצירה] והיום אישרו את דברי בחדשות השעה 8 ערוץ 10 [ליצירה]
תגובות