איילה,
מאד נהניתי מהתימצות שאינו צימצום.
התחברתי מאד ממקום של אצילות לרצון ללמוד תורה,
ולא הצלחתי להרגיש בריחה ללימוד במקום עשיה.
וכי לימוד תורה מבטל עשיה?
או שמא עשיה אין בה מן התורה?
אבל הפלסף באמת לא חשוב לי, נהניתי מן הקטע.
(ודעתך בהחלט מענינת).
קצר. יפה.
יכול להיות שגזרת זאת משיר שהחלטת לנטוש?
ביטוי מרשים בהחלט.
כתיבה טובה.
---
רק עוד קצת,
עוד מעט,
עוד שנה או שנתיים -
תספיקי להשלים את הש"ס
פעמיים.
---
כמיהה טהורה.
תודה!
נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים.
אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר.
מה זה שווה כשמפרשים?
בהתחלה הדובר הלירי היה אמור להיות הבחור, אך זה נותר פתוח להרגשת הקוראים.
יש כאן שימוש הפוך בסיפור רבי עקיבא ורחל-
רחל שולחת אותו ללמוד תורה מרצונה, וכאן יש רצון של לימוד תורה כבריחה, רצון ללמוד במקום לעשות.
(זאת לא רק ביקורת.)
אל תפחדי מפנים חדשות, לפעמים יש בהן הרבה ברכה. המוכר והישן נראה אולי יותר בטוח והחדש מאיים, אבל החדש גם יכול לקדם אותך הלאה.
סליחה אם הדברים לא במקום או לא שייכים.
פנחס
מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
איילה,
מאד נהניתי מהתימצות שאינו צימצום.
התחברתי מאד ממקום של אצילות לרצון ללמוד תורה,
ולא הצלחתי להרגיש בריחה ללימוד במקום עשיה.
וכי לימוד תורה מבטל עשיה?
או שמא עשיה אין בה מן התורה?
אבל הפלסף באמת לא חשוב לי, נהניתי מן הקטע.
(ודעתך בהחלט מענינת).
[ליצירה]
קצר. יפה.
יכול להיות שגזרת זאת משיר שהחלטת לנטוש?
ביטוי מרשים בהחלט.
כתיבה טובה.
---
רק עוד קצת,
עוד מעט,
עוד שנה או שנתיים -
תספיקי להשלים את הש"ס
פעמיים.
---
כמיהה טהורה.
תודה!
[ליצירה]
נשמע שזה פונה למשהו, כך שזה לא ממש מונולוג, אך זה קצר ומרוכז, בכמה מילים אלו את מעבירה תחושה ברורה שגורם לך זה/זו שעומדים מולך. מעניין מה אומר הרצון שלך להתעלם(?) ולעצום עיניים כדי ללמוד תורה עוד 12 שנים.
אני יודע, יתכן והשיר כלל לא נכתב ממקום אישי אלא כפרשנות מדרשית-פרוזאית לסיפור כה עשו חכמינו על רבי עקיבא ורחל שאחרי 12 שנה היא שולחת אותו לעוד 12 שנה, אך, אם אני צודק, אז לא הבנתי מה ניסית להגיד פה. אשמח להסבר.
[ליצירה]
מה זה שווה כשמפרשים?
בהתחלה הדובר הלירי היה אמור להיות הבחור, אך זה נותר פתוח להרגשת הקוראים.
יש כאן שימוש הפוך בסיפור רבי עקיבא ורחל-
רחל שולחת אותו ללמוד תורה מרצונה, וכאן יש רצון של לימוד תורה כבריחה, רצון ללמוד במקום לעשות.
(זאת לא רק ביקורת.)
[ליצירה]
אל תפחדי מפנים חדשות, לפעמים יש בהן הרבה ברכה. המוכר והישן נראה אולי יותר בטוח והחדש מאיים, אבל החדש גם יכול לקדם אותך הלאה.
סליחה אם הדברים לא במקום או לא שייכים.
פנחס
[ליצירה]
ייייייווווווווווווואאאאאו
בעקבות הערתו של יונתן דוד בדקתי את המשקל- אנאפסט טרימטרי (כלומר- שתי פעמות וטעם כפול שלוש) ומדי פעם כמה "פריכי" וימבים.
מאז שנות ה-50, שהתחילו לכתוב בישראל בריתמוס החופשי, רוב האנשים כותבים ללא משקל קבוע-
ואת הצלחת לעשות זאת די טוב...
(אני סתם עושה דאווינים מידענותי...)
כל טוב סלה...
[ליצירה]
ואותו עם פרימיטיבי
בן ישמעאל הוא יחף במדבר
ותמורת דם הוא ירצח
יהודים וכבוד
אַין עוד עם אחד כזה פרימיטיבי;
עם, שצורת מטבע לא יִדע.
אך החרב היא פת ערבית לו.
זוהי חבורת נבערים
וחלולי מֹח,
שמעצמה לא איכפת לה.
עיניהם, מביטות בקנאות לעבר המשיח;
אותו אחד ששמו מוחמד
ואל אותן שבעים בתולות, שיקבלו לו אך---
בעוורון חושים מלא,
במולֶך בוטחים.
המלחמה ואופוריית גדלות מדומה
בם אוחזת;
חרף שהכל אל פי הפחת קְרֵבִים.
אַין דבר כזה פלסטינים!
ועכשיו תור הרוסים?
אין עוד עם יותר חכם... וכו'.
[ליצירה]
אולי אתה כותב טוב, (באמת חשבתי כך.) אבל אתה כבר מאוד מתחיל לחזור על עצמך. ייאוש זה דבר עמוק לפעמים, כזה שאפשר לכתוב מתוכו אחל'ה שירים, אבל בחייאת- כבר שנתיים אתה עומד ונרטב בגשם, או דופק תראש באיזה פאב, וזה לא נגמר, הייאוש שלך הוא גשם של מילים וכבר אין בו חדות, אפילו חדות של מוות אין בו וגם איומי ההתאבדות שלך הם מגוחכים כשהם חוזרים על עצמם שוב ושוב, ובאמת אי אפשר להתאבד כל הזמן כי זה מאבד ת'אפקט.
חפש כתיבה חדשה, אולי תפציע לך איזה שמש.
תגובות