בית משוגעים נודד
עובר מכפר לכפר
ואני שחקן ראשי
נתון בכבלי עבר
ובכל ערב שוב עולה
אותה ההצגה
על ילד עם ריק ונצח
ואם מוכת דאגה
דמויות משנה עוברות ביעף
ומשתנות הן כל דקה
אני הייתי משחק
גם על במה ריקה
וכשהפנסים שוטפים
את כל חיי באור
אני עומד בין קיר לים
וסביבי עיגול שחור
התפאורות הן מתחלפות
אך הדיאלוג חוזר
כל פעם נשמע אותו דבר
כל פעם עם איש אחר
ואיך אפשר כל פעם שוב
לחזור על אותם דברים
כמו תקליט שמנגן
כמו גיטרה בלי מיתרים
איני רוצה קריאות הדרן
וגם לא מחיאות
אני רעב ואסתפק
במטר של ירקות
ובסוף כל יום כשהמסך
סוף סוף יורד נקשר
אני נכפת בחליפת בדידות
ובחדר שוב נסגר
תגובות