דוממת את מנוע
הרגש
בגיל שלוש
שמונה עשרה שנה לפני
שהמרת דפי
חול
,בדפים גנוזים
דפים של סוד.
קירות הבטון
המבודדים
של הלב
שלך,
כיסו אי מאז
על מי שקרא את כל אלו
על מי שקורא
עכשיו,
בציפורני אישוניו,
את שורות
הצער שלי
מכונסות
לבתים
שאין בהם קירות
שורט
וחורט
בבטון
זיכרון
בציפורן זבה
בשר
ודם.
אכזריות הרוח
שבצהרי
הנפש שלך
חורצת
את דין
החומר המשותף
שלנו.
דפי הגמרא
המצהיבים
באור החטא
שלך,
הם שיעידו
שאמרת
"נעשה אדם"
ודממת.
תגובות