[ליצירה]
כשקראתי את הקטע עלו לי מחשבות דווקא על
"מוות".
הקטע מדגיש בצורה כ"כ חזק וכואבת את החלל הריק, את הבור שנפער ואת ההרגשה של כל העולם ממשיך והאדם שקוף/ריק/מביט מבחוץ על כל זה.
"מגורשת" אני שלא הייתי גר בגוש הספקתי קצת לשכוח שיש עדיין אנשים שחיים במציאות הזו, ובזכותך עלה הנושא שוב לתודעה שלי, תודה!
בברכת גאולה שלמה!
[ליצירה]
אכזבתני....
כשראיתי את הכותרת ציפיתי לעוד איזה תמונה מהממת של שמים או רוח או כיוונים או משהו בסגנון ומצאיתי סתם תמונה תיעודית של חבר או משהו.... צר לי אבל אני לא חושב שכאן מקומה....
[ליצירה]
א. תודה לכל המתלהבים!
ב. סתיו- הפעם אני לא כ"כ מקבל את הביקורת (שלא כמו ביצירה "צומת הגוש" שהיא היתה יותר במקום..) הפוקוס והצמצם הפתוח הם בכוונה כדיי לתת לגלים ולחול תחושה של אינסוף,
גם בעניין של הקומפוזציה אין טעם לעשות כאן שלישים כי אז יהיה הרבה שטח מת מה גם שכאן התמונה לא חצויה בדיוק בחצי, אבל תודה בכל אופן...
ג. ערוגה- הסוד כאן הוא כמו שסתיו אמרה- צמצם פתוח ופוקוס על המרכז,
התמונה צולמה מגובה החול (כן המצלמה שרדה את זה- וזהירות מהגלים הבאים...),
והכי חשוב עם הרבה רגש- לטעמי זה הסוד הגדול...
[ליצירה]
האמת שקצת התבלבלתי בין ה"כמה חוזק יש באי האמירה" לבין הבריחה והשיכחה.
לטעמי שתיקה הרבה פעמים היא בכלל לא בריחה אלא דווקא מבט הרבה יותר עמוק ופנימי, סוג של קשר שכזה שמילים רק הורסות אותו.
בתקווה שנדע גם לשתוק לפעמים...
[ליצירה]
רוני-
את קצת סותרת את עצמך
מצד אחד קשה לך עם השם "חממות" ואת אומרת שזה מגביל את הדמיון,
ומצד שני את אומרת שיש משמעות לשם.
אני ינסה להסביר את התאוריה שלי: לענ"ד לתת שם כזה או אחר או כותרת מסויימת זה כמו לתת הסבר לשיר או לבדיחה, כל היופי בתמונות שכל אחד בהסתכלות שלו רואה את התמונה אחרת ולכן אני לא אוהב לתת שמות (מה לעשות שיש פרט טכני שחיבים לתת כותרת אחרת אנשים לא יידעו באיזה יצירה מדובר ואני משתדל לתת משהו פתוח כמה שיותר)
עד כאן נאומי להיום....
[ליצירה]
אריה, אסתכן ואומר שנראה לי שזו התמונה הכי יפה שפרסמת...,
-משחק יפה של אור וצל והשחור לבן רק מדגיש עוד יותר,
-קצת חבל שהתמונה ממורכזת מידי (האובייקט, האיש מידי במרכז!)
ואגב אותי התמונה החזירה קצת לימי החגים- מעניין למה...
יישר-כח!
תגובות