הא! היצירה משאירה אותך שפויה?
עִזבי את מה שאומרות המנורות, לילות אבודים בין קירות, להיות או לא. לחיות.
היציר. רע. מנעוריו, אהבותיו, משָכוהו לכתוב לך את תוכן ליבו, ניתוח זול, הצער באיבו, התפשט, התגרגר, לחדרי חדרים, התגרה בשכנים, מעיים, כליות וטחול, הנפש צריכה לאכול, להקיא ולסבול, את כוחה של היצירה.
אז את- מדברת על הישארות שפויה. אולי. מתחת לחול. כשיבואו להקריא משירייך, יפלו כבר רוב שערותייך, בחדרי חדרייך, רימה תשתרך, בטור או שניים, בעצלתיים אצל יפת השיניים, שאת חייה חילקה לשניים. אז הישארי לך שפויה, באשליה, לבינתיים, יבואו ימים. יגידו. שירה- כאבן רחיים.