יש פנים לכאן ולכאן
אני והספל
יחד בתחתית הקפה
ישנים.
פני החום כפני העצב
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מכור חזק, יוליה פתחה קבוצת תמיכה. חוץ מזה, זה לא מחזה (!) זה אפילו נראה לי די צחוקים... (שמעתי כרובים שהושקו במי ביוב, אך מי משקה כרובים בקפה?) [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה מקסימה הכתיבה והסידור ביצירה זו (תסריט-מחזה?) מאוד יפים ומתאימים. אהבתי את הירידה של אורך השורות בבית האחרון. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] רק ראובי, למה מחזה? (או יותר נכון *איך* זה מחזה?). דבר שני, כדאי למצוא שם קצת יותר קולע, אחרת מגיעים מראש בתחושה מייגעת וחבל. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הכל בגלל הרולר הרולר על העכבר חי מעצמו, כך מסתבר. בזמן שאני מגלגל אותו (ואת עיניי), הגדרת הסיווג יורדת גם היא, והפעם- 'תסריט- מחזה'! עד הפשלה הבאה... [ליצירה]
- [ליצירה] לא ניסיתי להיות הומוריסטי. רק ישיר. איזו מחויבות? בקיצור: לא הבנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] המ-ממ אולי לא אבנה כאן דבר, כי אני מעדיף לרחף מעל המילים (כנראה הגיעו לי עד הנה), אבל כל כך זורם, כל כך כיף לשטוף מעל השיר הזה בלי לגעת בו, ובקצב הקליל שלו (והמעולה) קל מאוד לדלג עליו אבל זה לא קל. נקודת בונוס: *- "מידי פעמים". נפלא. משחקי מילים הם ללא הספק הדרך לזכות בלבי. [ליצירה]
- [ליצירה] לקרוא קצת מרחוק המשקל מסורבל אם כופים אותו על השיר. צריך לקרוא שיר קצת ממרחק, ולנוע ביחד איתו. חבל שהחרוז עמעם את הדקדוק. ('ן') אתה יכול לעשות את זה כמו שצריך, זה תלוי רק בך... [ליצירה]
- [ליצירה] רק זו תורגמה הקונצ'רטו הוא מתוך הדיסק out of the blue שיצא ב1977 . הקונצ'רטו עצמו הוא 4 שירים הנוגעים ליום הגשום. בינהים אולי מוכר Mr. blue sky, המתנגן לעתים בגלגלצ. השיר השניאינו תרגום, הוא רק התפתחות. [ליצירה]
- [ליצירה] זו אינה בדיחה אין זו בדיחה, אלא האמת. ובעצם, אין שום סיבה שינגדו אחד את האחד, שהרי אתה בבון ואני לא. יחי החציל! [ליצירה]
- [ליצירה] מי צריך שאלות מחץ כשיש עולם פנימי בוער?! הכל צפוי והרשות נתונה... [ליצירה]
- [ליצירה] לא פה אין, אלא פה יש. [ליצירה]
- [ליצירה] חיזוק פייף, התעלת על עצמך. תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב. אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה. יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית. מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך. מידידך, הפחות חציל. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יוצא הפוך אם כולם נראים אותו דבר, אז כולם נקודות קטנות שחורות. אבל כשנמצאים למטה רואים שלכל אחד יש צבע. או שאולי את רוצה להיות זו שצובעת? [ליצירה]
- [ליצירה] שניונית. בגלל שהיא יותר מלאה (ולא רק הניקוד). גם אצלי יו"כ אינו כזה. כאן הוא שקט מדי. לי מתאים יותר רעש לבן. מה התשובה? [ליצירה]
תגובות