עומדת על שביל ארוך ותלול הולכת, הולכת לפי המסלול. בשולי הדרך צצים עוד כמה שבילונים אך אינני מתבלבלת, העיניים מסתכלות לפנים. ולפעמים, לפעמים השבילונים קורצים לך מפתים, בסופם יש מעיינות או שדה חיטים. והם קוראים לך "בוא!" "תלך לאורכנו". אך הלב אינו טועה ואומר שוב ושוב כי בסוף השביל יש אור של אמת, לא אשליה של מעיינות ושדה חיטים, זאת האמת! והרגליים מוליכות ישר בהמשך השביל כואבות הן, מצעדים של אלפי שנים, אך מרפא אותם הידיעה האמונה, שבסוף מחכה לי האור- אור האורות של האמת.