בלבב מחשופי – ההרים,
היכן שנחלי – האכזב,
חותרים לעצמם את הדרך,
בתורות – הנקרות,
של חול צחור
וחלמוני – המסלע.
נפתלות – הן,
בחדי – העיקולים,
בין קירות –
מצוקיים;
פורצות לעצמן,
את העברה,
אל בינות –
חולות של המדבר.
נקיקי – הסלעים,
שפני - המדבר,
חרץ בהם,
כבאין – ספור שבילים
וסמטאות –
פתולותיים,
נמשכים בין צוקי –
חול וסלע
בתסריג
חוטי - נוף בראשיתי;
הוא עצום
ורב – תאצולת,
בכסתו,
על רמות – הנגב הנצחי!