בלבב מחשופי – ההרים, היכן שנחלי – האכזב, חותרים לעצמם את הדרך, בתורות – הנקרות, של חול צחור וחלמוני – המסלע. נפתלות – הן, בחדי – העיקולים, בין קירות – מצוקיים; פורצות לעצמן, את העברה, אל בינות – חולות של המדבר. נקיקי – הסלעים, שפני - המדבר, חרץ בהם, כבאין – ספור שבילים וסמטאות – פתולותיים, נמשכים בין צוקי – חול וסלע בתסריג חוטי - נוף בראשיתי; הוא עצום ורב – תאצולת, בכסתו, על רמות – הנגב הנצחי!