לנצח אנגנך
עוזר יוסף
-
ספרי שירה: סילן טהור, ספרית הפועלים, 1981שם ומלכות, עקד, 1990
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נגינה? אני דווקא רואה בזה מתקפה, אתה אולי מרביץ לפסנתר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזו אקסטזה! אני לא מבינה את הקשר לשם.... אבל התמונה ממש טובה! אני אוהבת תמונות בסיגנון הזה..... [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר הסבר לכותרת? זה כל כך ברור שזה מטושטש, שזה יפה, אבל נראה לי שכל אובייקט היה יוצא טוב+.. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! הכותרת לגמרי מתאימה ליצירה! האפקט המעגלי של הידיים, נותן את ההרגשה, שהתנועה הזאת לא תיגמר לעולם.. לנצח..! [ליצירה]
- [ליצירה] נכנסתי עכשו ינואר 2006 הזמן כאילו חסר משמעות ועומד מרוגש לפני השיר כמו לפני עמוד תפילה שהנץ פרחים וגמל סופסוף תשעה שקדים מתוקים ושקד מר אחד לזכר העתיד [ליצירה]
- [ליצירה] הערות מאת יוסף עוזר: קודם נתמקד על הביצוע של השיר - הערבוב הרקום יפה של העברית והערבית. מעבר למשמעות ויכולת ההבנה יש איכות חשובה בעצם המימד המוסיקאלי המוטפלא של המפגש של השפות: ................................................... שאפי, נוגע בסיר אלומיניום עשוי תחתית שחורה קורא ברכת אַהְלָבֶּכּ וָוסָהְאָלָה ..................................................... השיר מאופיין בדבור יומיומי, לא מילים גבוהות שפשטותו הוא גם בחומרים היומיומיים - שעועית לבנה- יש איזה קסם בכל שיר שבו עצם האיזכור של חומרים פשוטים מעניק להם ערך ריגשי מיוחד: ..................................................................... בואי, מלכה בואי לימים, בה שעועית לבנה כבשה את הארנקים וטעמך טעם החיך העליון יגע בחיכי כָּאמָ אַלְ זָבִּיבּ וָואָחְלָה, ימעד גרוני .......................................................... כאן נכנסת עבודתו הנבונה של המשורר - נבונותו מתגלה בשורה בה הוא יחשוף את צפונות כתיבתו:"חבל הגיית-שפה." השפה היא חבל, מלשון חבלי לידה ואפילו חבלי משיח. תארו לכם את הרמז המסמם שיש כאן. שירה ושפה מבשרים במרקם נכון ישןועה לפרט ולכלל. הבנתם איך ניגשים לשיר? זוהי שירה! נמשיך: בניסיון טורד ללכת על חבל הגיית-שפה. ואת תדרשי את המילים כאילו מורם אגודלך ונע לשמאל ולימין יודעת כי באלו הרגעים את פושטת חכמה נעלמה. * הו, ימים אחרונים. ........................................................... תודה, יוסף עוזר [ליצירה]
- [ליצירה] שירים מחורזים הם דבר מאד מסוכן. הכותב עלול להיות מהופנט מהנגינה המחורזת ולחרוז טראללה טראללה בומבוםקומקום. אני לא אומר שזה מה שקרה בשיר הזה אלא מצביע על בעייתיות בקשרא לחרוזים. נכון שאישית אני מעדיף שחרוזים יכנסו לשיר רק אחרי בדיקה בטחונית חמורה. אני מעדיף את השיר ללא חרוזים הנה הצעה לשבור לחרוזים את הידייםן והרגליים, [כמו שרצה רבין לעשות לפלשתינאים]: ראש רכון על שולחן, לא מוכן עדיין, לכן עודנו כאן, פן יישן, שוטף פניו[ שואל - "מה לכתוב בנמען", לשען אזלה העבודה , הכל מתוקן, מתוקתק, הולך אדם בראש מורכן. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא השיר נהדר. לכתוב שיר על הכור האטומי של הנפש היהודית: נראה לי שכדי שהשיר יקפוץ על הקורא - כמו שחתול מנתרת על מי שפותח פתאום פח אשפה, צריך לעשות מניפולציה המוצעת בזאת על ידי: בעצם היום , בא אתה, עובד ה' , עם המפתח השוודי ועם פומפה ומברגה והחל ,לפרק צינורות , הכנס את הקפיץ הארוך והתחיל לסובב הכיור שבנפש מלא שיער [גם מבירקנאו] סתימות בצינורות השפע, [אולי ממשקפיים ושיני זהב] עובד ה', מה קרה לספר ההוראות שלך, מי תרגם אותו הפוך, סינית או סנילית? מילים נתקעות בגרון המפותל מתחת לכיור בסיפון ובסימפונות ואין סמפוניה ל-א-ל-ו-ה-י-ם נשמעת עוד אור , עוד זרם מים וּבוֹץ, בּוֹץ. בּוֹץ בּוֹץ, בּוֹץ וּבוֹץ בשביל זה , הבא את עדייך, את האומים והברגים אני ממתין לראות את התוצאות [ליצירה]
- [ליצירה] עונג לקרא. אני אוהב את השימוש בדברי חזל והתייחסות אישית אליהם [ליצירה]
- [ליצירה] בנפילתי ושבי ר תי ובתהומותיי חיפשתי קצה ושורש. ואינני. כי כלה כוחי. מסקרן לראות המשך לכתיבה זו. מה שיש בה עכשו זה האיפוק למרות הסערה הפנימית. מה שטוב בזה: היכולת לומר בצמצום מילים משהו עמוק. מה שראוי למעקב: שלא תמיד הצמצום יצליח והוא צריך תמיכה של תמונה. תמונה של נוף או כמו שיר הייקו יפני. בינתיים שיר זה יש לו תהודה של תהילים. דוד אוהב הרבה לכלול את ירושלים בכאביו האישיים. אהבתי והתעניינתי. [ליצירה]
- [ליצירה] את צודקת, ערכתי שינויים ובקריאה אינו דומה לנוסח הסופי הכתוב. חשבתי שאני אעשה טוב אם אחשוף את מה שקורא בתהליך השלמת השיר כולל טעויות הקריאה. מעידות ההקראה. כך זה האמין ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני המום מהשיר של עצמי. רע לתפארת. יוסף עוזר [ליצירה]
- [ליצירה] רקפת מסתורית כתבתי כמה שירים שבהם חזרה גם אצלי הרקפת יש בפרח הזה כמה סגולות - הפקעת שנחבאת מתחת לעפר ומעוררת קינאה של תחיית המתים... יש לה את העלים המשתווים לצורה של לב ויש לה את הכותרת הכפופה שמזכירה איזו צניעות אמיתית ללא מגבעת שחורה אלא עם כתר וורוד. זה מפתה מכל מיני בחינות לשורר מה עוד שישנה אגדה שביום שיבא המשיח הכתר יתרומם והרקפת תביט לשמים. אומרים שעם חורבן המקדש חלה כפיפת הראש האבלה של הפרח. יפה: רַקֶּפֶת צְנוּעָה סְגַלְגֶּלֶת חוֹמֶקֶת בַּסֵּתֶר מֵעֵין אֲנָשִׁים עֲלֵי קְטִיפַת יַרְקָן עוֹנֶדֶת דַּרְכָּם מְצִיצָה בֵּין צוּקִים חֲמוּדָה מִגְּבָהִים מְחַיֶּכֶת נֵזֶר, עֲדִי לְהָרִים בְּמַיִם וּבְדֹלַח נוֹבֶלֶת אַתְּ הַיְּקָרָה בַּפְּרַחִים. [ליצירה]
תגובות