בס"ד

בחשכת הלילה, באופק השוקע

שדה חיטה מסרב להיפרד,

ועצי האקליפטוס נעים בצוותא,

פעם אחרונה.

וקני הסוף במלוא יופיים,

שוחחים קומתם,

כלפי הארץ,כלפי אלוקים,

משתחווים כה וכה כאילו קדים

לשיירת עוברי הדרכים.

מודים על כל טיפה של אור,

טיפת צל מן החמה,

על רוח שלא פוסחת,

על כל שעל,

על כל צמח,

על כל חלקת אדמה,

בחשכת הלילה האופק שוקע,

מסך יורד בשדה,

מסרב להאמין כי פנה יום,

והעולם כמחזה,

עצבות נוגה מתעטפת,

עת השמש מתכסה,

לשמע מחיאות הכפיים,

יורדת מן הבמה...